נתחיל מזה שיש לי הכל. על הנייר, משפחה יציבה שלא שרטה אותי יותר מידי, תפקיד טוב בצבא, חברים טובים ותומכים.
בסוף היום אני מגיע למיטה ואני עצוב. התפרצויות בכי באמצע היום, כעס שנאגר כל היום ועצבים על דברים מינוריים.
אין לי חברה וזה מעסיק אותי הרבה אבל אני משתדל לנצל את הזמן הפנוי לשיפור עצמי. קורא הרבה ומתעמל. יוצא עם חברים ומבלה. בסוף היום אני גמור מעייפות ולא נרדם, רק כי אני בלופ של דכאון שלא נגמר. אני חי בדיסוננס כי תמיד אני האדם ״השמח״ בחדר. אני כפוי טובה? אני מרגיש כבר הרבה זמן שאני צריך עזרה. כבר הפסקתי לחפש את הטעם בחיים. מצד שני לא אחד את זה צעד אחד קדימה כי זה יהיה כל כל כפוי טובה מצידי.. כבר אין לי כח. אני עייף עייף עייף.
רק רוצה להשתחרר ושאף אחד לא ידבר איתי. חי כמו מת מהלך כבר כמה חודשים. מנסה לא להישאר פיקח בכל הדפס דמעות שיש לי, מאביס את עצמי ביישומים ואלכוהול נטו כי קשה לי.
לא יודע מה לעשות. מרגיש לי שהכל מלכוד.
יש אופציה לדבר עם מישהו בלי שישפוט/ יאשפז/ ירחם?
יש חיה כזו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025