סיימתי קשר של חצי שנה עם מישהו שאהבתי (ועדיין אוהבת) הוא היה הראשון שלי, אני רוצה ללמוד מהטעויות שלי ולקחים להבא כדי שפעם הבאה אגיע עם החלטות מושכלת יותר ואשמח לדעתכם.
שנינו היינו מורכבים, כל אחד בדרכו שלו. הוא היה המחוספס רגשית מבין שנינו והיה לי מאד חסר ההכלה מצידו שלא יכל לתת כמו שרציתי וזו הסיבה העיקרית בה החלטנו שבריא יותר כל אחד ללכת לדרכו.
עברתי טראומה מינית שמשפיעה עלי עד היום, לא רציתי להפיל עליו ביום בהיר לכן ממש דיי בהתחלה הזכרתי את הנושא (בלי לפרט) וכדי שיחליט בעצמו. הוא החליט להשאר.
זה התבטא אצלי לא יומימי אבל קשיים בדימוי העצמי, לקחנו מאד באיזי את ענין המגע והמיניות (חייבת לציין שהוא מעולם לא דחק בי והיה סבלני כלפי), עם הזמן הקשר בינינו התהדק יותר והרגשתי בנוח לפרט יותר מה אני מרגישה, שבוע לפני שנפרדנו פתחתי אצלו הרבה ממה שקרה כמו שלא שתפתי אף אחד, הרי הוא חבר שלי ואני סומכת עליו למי עוד אפנה לפרוק אם לא הוא?
וזה היה גדול עליו, הרגשתי שמשהו כבה בינינו והיה בינינו ריב כמה ימים אח"כ
לקחנו כל אחד שבוע הפסקה לחשוב מה הלאה ובשיחה שלאחר מכן הבנתי שהוא לא לוקח על עצמו שום אחריות אז כיוונתי את השיחה לסיום הקשר.
ופה הוא פתח עלי דברים שמעולם לא אמר ופתאום יצאו-
שחוסר הבטחון שלי לוקח אותו תמיד לצד האשם, שלעולם לא אצליח להתמיד בזוגיות בריאה כשאני לא מטפלת בעצמי,
ובעיקר זה שלחוץ תמידית ומרגיש שקיים פיל בחדר (מה שעברתי), ואני לא יכולה לצפות שהצד השני יבין אותי ויהיה שם בשבילי בכל פעם שארגיש צורך לשתף
אני הפלתי עליו יותר מדי אז לקח צעד אחורה ועזב.
ואני שואלת את עצמי- האם באמת הגזמתי? אני לא מאשימה אותו זכותו להרגיש שזה כבד עליו וללכת כשהוא לא מסוגל, אבל להכליל את זה על כל אדם שאכיר- שלא משתפים כל דבר? שהבעיה קיימת רק בי? או שזה חוסר הבגרות הרגשית שלו (שהייתה בלי קשר לנושא) ולא לוקח אחריות אז זורק את זה רק עלי...
מרגישה כל כך רע עם עצמי ששתפתי אותו ונתתי אמון. ודווקא ברגעים שהייתי צריכה אותו הוא הפנה לי עורף והלך (בהבנה של שנינו שזה הצעד הנכון אבל זה עדיין כואב)
אשמח לדעתכם מה אתם חושבים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות