יש לי פוסט טראומה והבחור שאני יוצאת איתו לא מכיל את זה

יש לי פוסט טראומה מתקיפה מינית והתעללות בילדות , הפוסט התפרץ אצלי בגיל ההתבגרות , חוויתי פלשבקים , התפרצויות , דיסצויאטיביות , בקיצור כל מה שפוסט טראומה כולל , התפרצה אצלי גם הפרעת אישיות גבולית , נהייתי אובדנית חוויתי תחושה של ריקנות , הערך העצמי שלי שאף למתחת לאפס חוויתי את עצמי ממקום מנותק , ייצרתי סיטואציות מיניות ששיחזרו את הפגיעה הראישונה , ניפגעתי שוב ושוב .
היום אני חמש שנים אחרי הרכבת הרים הראישונה , יותר למודת נסיון בהכרת הנפש שלי והתהומות שלה , הרמתי את עצמי בדרך איטית וקשה , מהריצפה שהייתי בה , הגעתי למקומות טובים ואני מרגישה שאני רחוקה מהמקום החלש שבי. זה לא אומר שהוא לא קיים זה רק אומר שאני נותנת לו פחות ביטוי ,
פחות לגיטמציה לדכאונות , פחות מקום לחרדה .
עד שהכרתי איזה משהו הוא היה נחמד אלי וכבר באותו ערב יצאנו לשתות משהו באיזה בר , אחכ הוא ליווה אותי לבית והתכתבנו עוד כל הדרך , הוא החמיא והתעניין וזה היה לי נעים , הוא לא היה יפה אבל הוא הצטייר כחכם ורגיש ואני חשבתי שהוא ידע להבין אותי , שבועיים אחכ הוא הזמין אותי לעשות שבת עם חברים שלו קצת חששתי קשה לי ממגפש עם אנשים חדשים , במיוחד שאני סובלת מבטחון עצמי נמוך עדיין . אבל בסוף עשיתי איתם שבת , שתינו קצת אלכוהל היתה אוירה טובה , יכול להיות שאלכוהל לא עשה לי טוב באיזה שהוא שלב התחלתי לדבר על ההזהיות שהיו לי ועל הקולות שאני שומעת , הם צחקו עלי וגרמו לי לחשוב שהם לא מאמינים לי , התחלתי לברוח יצאתי מהמקום הוא סוג של ניסה לרדוף אחרי זה רק החמיר את התחושה שלי שאני מותקפת בסוף הוא הצליח לגרום לי לחזור וכל הלילה בכיתי שכואב לי כל הגוף ושיהרוג אותי הייתה סצנה קצת דרמטית ולא נעימה , לא הכרתי את החברים שלו וזה היה הרבה להפיל עליהם בפעם הראישונה ותכלס גם לא הכרתי אותו , בסהכ שבועים. כעסתי על עצמי שתיתי ביכלל , כעסתי על הפוסט טראומה שמתפרצת מתי שבא לה והכי חזק , הרגשתי הכי מטומטת . עבר כימעט חצי שנה אני עדין בקשר איתו אבל הקשר צולע ובעיקא מכאיב לי , בהתחלה נתתי לזה עוד צאנס אבל הבנתי שהוא תופס ממני לא יותר מהבחורה עם הבעית נפש או איך שהוא לא מגדיר את זה . הוא טוען שבשבילו זה היה טראומה לראות אותי ככה שבכיתי שכל הגוף כואב לי ושיהרוג אותי , אין לו מושג איזה טראומה זה להרגיש את זה על עצמך... כמובן שאני מכירה את ההרגשה הזאת זה חלק מהפוסט טראומה זה חוויה תחושתית זועתית , אבל הוא החליט שהוא לא מסוגל להכיל את זה . אני בדייט השני שלנו סיפרתי לו על הפגיעה לא בפרוט ממש אבל מספיק בשביל שידע לאן הוא ניכנס. וגם בשבילי לבחון אותו .הוא הגיב בסדר , אבל האמת יותר קשה מרק דיבורים.
הבעיה שלי שאני שונאת להשתמש בהפרעה הזאת כתרוץ כי היא לא. היא הפרעה והיא מפריעה לי לנהל אורח חיים בריא. ליצור קשרים בריאים או להיות אדם בריא. ואני מתמודדת איתה .ומנסה להתגבר .
אבל זה לא עוזר כי בסוף יש לי בעיה ויש לי פוסט טראומה וזה לא יפה ולא סקסי כמו שזה נירא זה חרא.וזה המון כאב וסבל שיוצא גם על בני זוג או משאיר אותך לבד .
והבחור הזה שיצאתי איתו הזה הוא גורם לי להרגיש שאני לא בן אדם , שאני רק בעיה , הוא כל הזמן בוחן אותי לבדוק מה אני עושה מוזר , הוא
אפילו לא מבדיל בין פוסט טראומה לסכיזופרניה , יש לו בדיחות פוגעניות וחסרות רגישות , ואני כל כך חסרת בטחון שאני לא מאמינה שאני אמצא מישהו יותר טוב מיזה . הינה דוגמא קטנה הוא סיפר לי שחברים שלו חושבים שאני חולת נפש ביגלל מה שקרה באותה שבת , אפשר לציין שלא יצא לי לפגוש את החברים האלה שוב ושהם לא באמת מכירים אותי כמו שהוא והוא יודע שזה היה איזה שהוא רגע חד פעמי שהייתי ככה , ושיש בי הרבה יותר מיזה , אבל עדין בחר לספר לי את זה כולל הביטוי חולת נפש , ושאמרתי לו למה אתה אומר ככה הוא ענה כן אבל הם לא ידעו שאת מאובחנת ונפגעתי פעמים כי גם להגיד מאובחנת זה גרוע. ואני שונאת אותו ואת עצמי ואת כל הפעמים שנפגעתי ממנו כי הוא כזה אדיוט ואני מבזבזת אנרגיה על אדם שאין בו יכולת הכלה להכיל את סך כל מי שאני.
כנירא נחפרד וכנירא יהיה לי קשה כל הלב אבל גם קל כי אף אחד לא יטפטף לי כמה גרועה אני.
אני רק תוהה אם יש בעולם מי שירא אותי בזכות עצמי ולא יראה בי בעיה שאין לה פתרון..
אם אני אצליח לראות את עצמי אחרי שכל הסאגה הזאת בהחלט ריסקה את הבטחון הגם ככה חבוט שלי.