ללכת או להישאר...?

לאחר זוגיות של שנתיים, שכרגיל בהתחלה הכל ורוד, עוברים לגור ביחד אחרי 3 חודשים, האהבה פורחת, עושים חופשות בארץ בחול, ימיי הולדת ביחד, מאמצים כלב, אחרי 8 חודשים הגיעה הטבעת, הכל היה מאוד מסודר בראש שלי וכביכול לפי הספר (ואני אחת כזו שחייבת סדר)
כבר סגרנו אולם, צלמים, שמלה כל השאר,
ואז הגיעה הקורונה.
משהו בתקשורת שלנו השתבש, הריבים תפסו יותר מקום מבמערכת יחסים נורמטיבית, חוסר כבוד, חוסר סבלנות חוסר הכלה, שהתלוו בשפה פוגענית ואלימה.
מאמינה שהלחץ הנפשי/כלכלי שהקורונה הביאה איתה השפיע, והשהייה של 24/7 ביחד וחוסר הוודאות של מה יהיה לא הוסיפו לענין.
חשוב לי לציין שזה הגיע משני הצדדים, אין כאן קורבן.

ולבסוף הגיע הפרידה וביטול החתונה.
הפרידה הייתה מכוערת בלשון המעטה, נעשה אקט אלים של הריסת הדירה שרק עברנו אליה לאחר שסבתי נפטרה והורישה לי אותה. הריסת רהיטים בטענה שניקנו על ידיו.
מודה שהיה מחזה לא נעים בכלל בעיקר שאני רואה אותו לראשונה עם הורי שבאו איתי.
לאחר יומיים היה את נסיון הרצח של שירה איסקוב, וזה עירער לי ולסביבה שלי את הביטחון והסרטים התחילו.

לאחר 5 חודשים, של תחנונים מצידו, התנצלויות, טלפונים חסומים כל לילה, ניסיון התקשרות איתי דרך חברים, השארת מתנות מחוץ לדלת. והורדת אבא שלי מהעניין של להזמין למאהב הלטיני משטרה וצו הרחקה, נשברתי.
חזרנו לדבר, ואחרי זה חזרנו להיפגש ואפשר להגיד שהוא דיי חיי איתי בדירה שוב.
החלטנו לעבור טיפול אישי וזוגי על מנת שנוכל לעבור את המשבר (כרגע כבר אחרי 2 טיפולים) אבל עם יד הללב, אני כבר לא בטוחה בזוגיות הזו. וברור לי שאין אביר על סוס לבן, וברור לי שאין דבר כזה מושלם, ושזוגיות זה הרבה עבודה של לוותר ולהתפשר למען שלום בית, וכן אני אוהבת אותו ברמות שכואב לי בגוף מלחשוב שלא נהיה ביחד והוא לא ליידי, אבל מנגד שורף לי שהוא איתי. בוא נגיד שהמשפט ״ לא יכולה איתו ולא יכולה בלעדיו״ נכתב עליו.
ויש גם בונוס, ההורים שלי לא יודעים שחזרנו לקשר,
ואחרי שסימנו אותו באיקס אדום זוהר, וגם קצת בגללי כי שרפתי אותו בשעת כעס זה ישבור אותם.
ולא אוכל לחיות אם המחשבה שאכזבתי אותם, אני בת יחידה שלהם.

עולות לי הרבה שאלות כמו: ״האם שווה להילחם למען אהבה שיכולה שוב להתרסק לך בין הידיים?״
״האם את נשארת כי הפחד של להיות לבד ולהתחיל מאפס בגיל 30 מהדהד לך?״
״האם תצאי פארשית שתחזרי אליו אחרי שהצהרת על שליטי חוצות שקאבק לא יהיה?״
״האם להמשיך את הטיפולים הפסיכולוגים עד שאגיע להערה ואהיה בטוחה בעצמי בבחירה ללכת או להישאר ועד אז להסתיר מההורים?״

אשמח לשמוע דעות, ביקורת וכל דבר שעולה לכם..