נמאס לי אני כבר מיואשת!!
אני אוהבת מישהו שהיה איתי בבית הספר כבר מכיתה ז' , כלומר גיל 12 עד היום .
כיום אני בת 19 וחצי אוטוטו 20 ועדיין לא מצליחה לשכוח ממנו.
אני לא מצליחה להבין למה אני אוהבת את הבן אדם בעוצמה הזאת , כאילו הוא חלק מהלב שלי , אבל לצערי לא חלק מהחיים שלי. היה בינינו קטע שהיינו יותר קטנים , הוא הרגיש אליי גם משהו בעבר הרחוק אבל , פחדתי וחששתי ממה אנשים יגידו לכן פחדתי להתקרב אליו ופיספסתי את ההזדמנות שלי איתו (יש לו כרגע בת זוג והם מאוד אוהבים.)
אני מרגישה שפיספסתי את ההזדמנות שלי להיות עם אהבת חיי , זה אולי יישמע מוזר לחלקיכם אבל , אני מרגישה כאילו הוא באמת אהבת חיי ושבסוף נהיה ביחד . אני משוגעת? דרמטית? חולמת בהקיץ? אני כבר לא יודעת מה לחשוב. אני לבד בתוך כל זה . זה לא קל לאהוב בן אדם כמעט 8 שנים ברמה כזאת שהוא כל היום בראש שלי. אף אחד לא יודע על זה ואני באמת מוצפת , אני חייבת עזרה / עצות , כל דבר יעזור לי !! אני מרגישה שאני מאבדת את זה... אני משתגעת לראות אותו עם בחורה אחרת .
איך אפשר לשכוח מגבר? למה אני לא מצליחה לעקור אותו? למה אני גורמת לעצמי לפתח תקוות ובסוף מתאכזבת? הלב שלי שבור.
תודה לכל מי שהגיע עד לכאן וקרא ועוזר , מעריכה מאוד.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות