מרגיש שאין לי חברים

שלום לכולם,
אספר כאן את הסיפור שלי, יהיה קצת חפירה.
לאחרונה אני מרגיש שאין לי באמת חברים אמיתיים. במהלך כל תקופת הילדות שלי הייתי ילד ביישן ומופנם בלי חברים. זה המשיך גם לתקופת התיכון. תמיד כולם הסתובבו בהפסקות בחבורות ורק אני הייתי לבד עם עצמי. במהלך תקופת הצבא נהייתי טיפוס יותר חברותי, נאלצתי לבלות עם אותם אנשים באותה מסגרת, אז סוג של כן הייתי חלק מחבורה וכן היו לי חברים בצבא שהתחברתי אליהם.
אחרי שהשתחררתי כל הקשרים שלי מהצבא התנתקו, ושוב פעם נשארתי לבד. ניסיתי לשמור על קשר עם אנשים מהצבא אך ללא הצלחה.
עכשיו זה לא שאני איזה מוזר, אני נראה טוב אני עושה כושר ויש לי תחומי עניין נרחבים. יש לי הרבה מכרים מעבודות שעברתי, מהחדר כושר ומהרשתות החברתיות.
אבל מרגיש שמשהו חסר לי, אין לי חברים אמיתיים מהילדות. ביום שישי בערב הטלפון שלי ריק מהודעות, אף אחד לא מזמין אותי לצאת לשום מקום. אני נכנס לסטורי ורואה המון אנשים בחבורות שותים ונהנים, הולכים לים ומבלים, עושים ישיבות וכו'.. ורק אני לבד עם עצמי.
התרגלתי למצב הזה, אני ככה מהילדות ואני לא מפחד מבדידות. אני בדרכ יוצא לבד למועדונים ומקומות. אבל מרגיש שקצת נמאס לי מכל המצב הזה ולא כזה כיף לי לבלות לבד. הייתה תקופה שניסיתי ליזום חברויות והצעתי לאנשים לצאת ולבלות. אך ללא הצלחה. או שאנשים לא זורמים או שפשוט מסננים. עד שמאסתי בכל המצב הזה.
איך לדעתכם אפשר לשנות את המצב? איך לגרום לזה שאנשים אשכרה ירצו להיות בחברתי ויזמינו אותי לאירועים חברתיים. ואיך לרכוש חברים אמיתיים. תודה לעונים.