אמא שלי מציגה את עצמה לכאורה כבן אדם מאוד פתוח שאפשר לדבר איתו אבל אני לא מרגישה את זה כשיש לי משהו משמח לספר לה ולשתף אותה היא לא מצליחה לפרגן לתמוך להגיד מילה טובה ולשמוח יחד איתי. היא הופכת את הסיטואציה עליי ומחפשת במה אני לא בסדר. ואחרי כל פעם כזאת אני ממס נפגעת ונסגרת וקשה לי לשתף אותה בדברים גם כשאני מעירה לה זה לא עוזר היא תמיד תחשוב שהיא צודקת. אני עושה כל כך הרבה מאמצים וכל כך משתדלת ואני רוצה שהיא תהיה גאה בי וזה פשוט אף פעם לא קורה. קשה לי שהיא לא מצליחה לראות את המאמצים שלי וכמה אני צריכה אותה כאמא תומכת ומבינה ומקשיבה. אני מבינה שיש גם דברים שעוברים עליה כבן אדם פרטי ואני לא באה בתלונות אליה אבל אני מצפה שהיא תראה אותי ולא משנה מה זה אף פעם לא קורה מישהו יודע איך מתמודדים עם זה? רק תגובות עוזרות בבקשה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות