הכל התחיל שניתקתי קשר עם שתי חברות שלי, עם אחת (חברה סתמית, חיבור טוב אבל לא מהותי) כי לא הרגשתי שהקשר הזה עושה לי טוב, חברות לא מפרגנת וקנאה. הקשר השני התנתק עם חברה שהייתה כמו משפחה, חברת נפש, שמבינה את כל מה שעובר עליי בגלל שהחברה השאירה אותי לבד והעדיפה להיות עם החברה שניתקתי איתה קשר-למרות שידעה כל מה שהרגשתי, ובחרה לוותר על החברות הזאתי, שמבחינתי חשבתי שתהיה לחיים. העדפתי גם אני לוותר בגלל שהרגשתי לא מוערכת ולא בסדרי עדיפויות. מאז כל החיים שלי נעשו ריקניים ואני מרגישה עצב לא מוסבר. כבר חצי שנה, אני לא מרגישה כמעט שמחה. נהנת רק כשאני לבד ואני בן אדם מאוווד חברותי! אני כל הזמן הייתי במחשבות חיוביות של ״עדיף להיות לבד מאשר עם אנשים שלא מעריכים אותך״ ״אם דלת נסגרת חלון יפתח״ ״אלוהים לוקח אנשים מהחיים שלך כדי להכניס חדשים״ ובאמת אני כל כך עם מחשבות חיוביות ואופטימיות אבל זה לא קורה. ניסיתי להתחבר לאנשים אחרים אבל רוב האנשים פשוט לא באותו ״התדר״ שלי ואני פשוט מרגישה כלכך הרבה תחושת בדידות. כל היום בבית, וכשאני יוצאת פשוט לא מרגישה מובנת או שמזלזלים בי וכל המקרים האלה רק שוברים לי את הלב כל הזמן. אני מתחילה לחשוב אם היה עדיף שכבר לא הייתי מנתקת את הקשר עם הבנות האלה אבל פשוט לא יכולה שלא מכבדים או מעריכים אותי!!! ואני קלועה במעגל שלא נגמר, ואני רק מקווה לטוב בכל סיטואציה של הכירות עם אנשים חדשים ורק מתאכזבת! אני בן אדם חברותי, שאוהב להיות עם אנשים ולחוות באמת הנפש שלי צמאה לזה. ואני עכשיו רק בתחושות עצב, ולא זוכרת את הגרסה השמחה שלי. זה כלכך קשה. אני רק נזכרת שלפני כמעט שנה הכל היה כלכך שונה וזה רק עוד שובר לי את הלב. והבנות האלה ממשיכות את החיים ללא זכר אלי! קובעות דברים, מבלות, מכירות אנשים חדשים ורק אני בבועה של עצמי!!! וזה כלכך מתסכל שאני לא פגעתי בהם בשום צורה ורק הן זוכות לטוב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות