אני לא יודע איך להתמודד עם החיים.
ונמאס לי כבר כל פעם לספר את הסיפור שלי. חזרתי בתשובה בגיל 14. נהייתי חרדי. אחר כך יצאתי בשאלה בגיל 20. הייתי בצבא ושוחררתי על נפשי. למדתי לבגרויות וסיימתי. כיום לומד לתואר שהוא לא מדמח או הנדסה ועובד תוך כדי. מרגיש כל הזמן חרדה כשהולך ברחוב. מרגיש כל הזמן רע. מרגיש צורך עז בלדבר עם מישהו או מישהי שתוביל אותי ותהיה שם בשבילי. ממש מקנא כששרואה בחורה יפה. במיוחד אם היא חיילת על מדים - כי אני לא סיימתי שירות צבאי ולכן מרגיש פחות מאחרים. הלוואי שהייתה מישהי שהייתה איתי. אבל בנות לא מחפשות להיות מטפלות של אף אחד. אז כנראה שאני לא אמצא בתקופה הקרובה. אני מנסה. להשתנות מנסה להיות אופטימי. אני מנסה להיות מוצלח ולהשתנות - לשווא. אני לא סגור על תחום הלימודים שאני לומד, הציונים ברצפה, לא מוצא את מקומי בעולם. הולך ברחוב והמוח משתגע , מקנא בכל יצור חי שעובר לידי. אני ממלמל לעצמי - הנה תראה אותו כמה טוב לו. באמת שאני לא מצליח להתגבר. אני לא יכול להמשיך ככה. אני חייב שזה ישתנה. אבל אני לא ייודע איך. הרי את זה שהשתתחררתי מהצבא אי אפשר לשנות. הלוואיי שאמצא את מקומי ואכיר מישהי מקסימה שתבין אותי. אני נורא מופנם ועברתי הרבה שינויים קיצוניים. בנות מסתכלות עליי לשניה ומורידות מבט כי הן מבינות שאני בעייתי. אניי ממש חושש כי אני מפחד ששום דבר לא ישתנה. הלוואי שיום יבוא ואחיה נורמלי!! כי אני לא חי כאחד האדם. אני מוזר וקשה לי כל הזמן. איך לצאת מזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025