עליתי לכיתה ז' בלי חברות ישנות, והתחברתי מהר מאוד למישהי אחת. באמת היה לנו כימיה טובה אבל היו המון מריבות בגלל פערים באישיות. שתינו דומיננטיות בקשר והייתי מוותרת המון בשבילה(וגם היא) עד שבסוף, אחרי חודשים של ריבים והשלמות והרבה קושי, החלטתי שזה לא מתאים(חשוב לציין שזו החלטה מאוד קשה שבוצעה אחרי התלבטויות ונסיונות אמיתיים לתקן ולבנות)
אחרי זה הייתה ירידה משמעותית במצב הנפשי שלי, הייתי מעורערת, ובודדה. לא רציתי להיתלות באוויר, אז התחלתי לרוץ, לקרוא יותר, גם מצאתי את עצמי מבלה המון זמן באינטרנט ובטלפון, דיברתי עם כמה אנשים חכמים שבזכותם קצת פיתחתי את עצמי. ככה העברתי את זמן הסגרים(תקופה שבין סוף ז' לח') בזמן הזה גם נבנתה והתפתחה קבוצה רדומה של 5 בנות שאני וחברתי הישנה נמנות בה. התחלנו לדבר הרבה, להפגש לפעמים. לפי הזכור לי אותה חברה הייתה ממי שהחייתה את הקבוצה הזו.
אני הייתי שקועה כל כך בעצמי, ואני חושבת שבכל התקופה ההיא פיתחתי מחסום חברתי. איבדתי הרבה כישורים חברתיים ולמרות זאת התעקשתי להיות בעניינים עם החבורה שנבנתה. גם כשהיה לי קשה לדבר אליהן באמת כחברות, ולפתח איתן קשרים יותר עמוקים.
מאז, העברתי את כל כיתה ח' בנסיונות קשים לפתח חברויות טובות איתן, אמנם נסיונות עלובים ולא מוצלחים. בהתחלה האשמתי אותן שהן לא מתחברות אליי, ואז האשמתי את עצמי שאני מוזרה ומשונה מידי כדי להתחבר אליהן. ואז.. בזמן האחרון, הבנתי שפשוט אין לי כבר את היכולת ההיא להתחבר עם בן אדם בצורה כנה ואמיתית. פשוט איבדתי את זה מרוב הבדידות שלי. וזה מכאיב לראות את החברה הוותיקה שלי מפתחת ומתחברת איתן ואותי נשארת בין לבין. נאבקת בעצמי בסרטים שלי.
איך לצאת מהלופ הזה? מה לעשות כדי להפסיק להלחץ ולהפוך הכל למאולץ ושטחי? ואיל מפתחים קשרים עמוקים עם אנשים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות