בעלי מתעלם מהבעיות של הזוגיות

היי שלום... אז ככה, אני אשפוך את מה שיש לי כי אני בדילמה של חיי..
אני בת 39 נשואה מזה 18 שנה עם 5 ילדים, יש לנו נישואין שכלפי חוץ כולם מקנאים בנו, בעל תומך, מפרגן עוזר אך מה? אני לא יודעת איפה טמונה הבעיה? אם בעלי עושה משהו שפוגע בי הוא לא טורח ליישר את ההדורים, הוא מכחיש, מתווכח, מתעלם יכול לומר מילים פוגעות תוך כדי, וזהו, לא מעניין אותו איך אני מרגישה, הוא טוען שאני מתלוננת סתם שזה ממש לא נכון! ונמאס לו לשמוע אותי כל הזמן זוגיות, אנחנו מטיילים יחד המון, אבל מרגיש לי ריק ריק מתוכן! אני מרגישה שאני מתפוצצת כמה שאני מדברת זה לא עוזר, הוא יכול להשאיר אותי ככה ימים שלמים בלי לפייס אותי, בלי לפתור בעיות שקשה לי איתם. ולכן טוען שאני מתלוננת שנים ואני אומרת לו זה כמו רגל שבורה, שלאדם תכאב הרגל עד שלא יגבסו לו אותה, וכל מילה שאני אומרת יש לו מה לענות ומה להחזיר, אני מרגישה שהוא מקטין אותי שאני מדברת עם אחרים תמיד נכנס לי לדברים, חוזר לאחרים אחרי מה שאמרתי, מבסס תמיד את המילים שאני אומרת לילדים חוזר אחרי, אני אומרת לו אין שום רומנטיקה, כלום. הוא מתווכח מתווכח אבל אחרי זה הוא קונה לי מתנה ואני לא מתלהבת ממתנות, אם אני מתלוננת שחסר לי רגש בקשר אז הוא מתנגח ומתנגח ימי הולדת ימי נישואין לא עושה כלום, אני השקעתי הרבה בהתחלה ומשראיתי שהוא לא טורח בשבילי התייאשתי, אני על סף תסכול, אני מסכמת איתו דברים לדוגמה : לא הולכים לישון בריב, והוא ממשיך ומתעלם, אני חושבת שהוא עקשן פרד לא זז ימינה ושמאלה, ואני גמישה, עובדת על מידות כדי שהכל ילך בקלות, אבל הוא לא משקיע כלום בקשר מבחינת רגש והבנה לצרכים שלי, לא איכפת לו שאני אחנק עם הבעיות שלי, הכל טוב הוא אומר ואת תמיד מחפשת על מה לריב, וזה שטיות במיץ, הוא פשוט לא מוכן לשוחח על זוגיות, על מה צריך לשפר, הכל מכני כמו רובוט ולי כבר נימאס נימאס, אני לפעמים בוכה מרוב שהוא מתעלם ממני, לאחרונה אמר לי כל ההודעות ששלחת לי אפילו לא קראתי פשוט מחקתי, זה הכי פגע בי, זו זוגיות? ככה מתנהגים למשהי שאתה טוען אני אוהב אתך, ובבית כל מה שצריך מדבר, תלכי, תקני, תעשי, כרגע אני לא עובדת אז אומר לי את לא עובדת מחפשת בעיות וזה שטויות כי גם שעבדתי דיברתי ושום דבר לא זז, אני חושבת שניגמרו לי המילים מלחנך אותו שיפסיק להתערב לי, להכנס בדברי, לסתור את דברי, לאחרונה פשוט התחלתי לצרוח עליו ליד אנשים אל תיכנס לי בדברים אז התחיל קצת קצת לשתוק, אם אני מדברת עם הבת שלי אז הוא מתערב בשיחה ואני כאילו יכולה לצאת מהשיחה בגללו, ואז הוא אומר לי שגם זכותו לדבר, הבעיה כשהו מדבר מתחיל ניהיה ויכוח קולני שגם הבת שלי אין לה כוח לזה, כי אני והיא משוחחות והוא פשוט קולני יותר, לא שומע אחרים או שנותן הרצאה שעה, מה שאני מתלוננת זה שיפסיק לרטון על הבן הגדול הוא יום אחד ממש השפיל אותו. "אתה אפס מאופס" וכל הזמן מאיים עליו אל תחזור לבית שבסופו של דבר הבן חוזר, כאילו מחלק איומים בשעת כעס ובכלל לא מבצע גם, אז אני אומרת לו שיפסיק לדבר בצורה אלימה ופוגעת והוא לא משתנה, לא משתנה, אפילו שהלכתי איתו כביכול לייעוץ בשביל הבן, כל הזמן הזה אמר ליועץ אני לא יכול לראות ככה וככה, דברים שאני יותר מחליקה וזורמת והוא תקוע עם סטיגמות של חינוך ילדים שילד בן 16 הוא חושב שאם יחטיף לו מכות הוא ישמע לו, ואני אומרת לו רק תיגע אני אצרח או שאני מפרידה בניהם וצורחת, ואני אומרת לו אתה לא דואג לפחדים שלי לראות אותך מכה את הבן שלי בברוטליות נראה לך שאני אתן לך יד לכך,ואז הוא עצבני עלי שאני לא באותה דעה שלו, ואני כבר לא יודעת מה לחשוב, ילד בן 16 אפשר לתת לו מכות? כי חזר מאוחר, כי דיבר בחוצפה? והוא יכול לומר לילד בעצבים אני אכניס אותך היום לבלינסון, ואני נחרדת בכלל מהמילים והבן מתחיל לבכות ואומר לו מחר תבוא הכל רגיל, כי ככה הוא מתפרץ, פוגע, וממשיך לדבר רגיל כאילו לא קרה כלום, אותו דפוס שעושה איתי עושה עם הבן, יכול למחרת לקנות לו דברים, רק שהוא מבואס שלא מקבל ממנו נחת בחזרה, כל הזמן מתלונן עליו, על ההתנהגות, אני יותר קשובה לילדים, מכילה, למרות שלא תמיד ממושמעים לי אבל הוא ישר מתפרץ בעצבים. אני אומרת לו תנשום עמוק לפני שאתה מתעצבן, ואמר לי יאלה יאלה אני אתנהג איך שבא לי.
אני בתקופה שאני כבר לא יודעת מה לחשוב, אני בדילמה של החיים. בא לי להשאיר אותו ככה ופשוט לברוח לו שיתאפס על עצמו, הרי אם אלך הוא הכי יתחרפן בעולם,! הוא זקוק לי אבל בחיים לא אומר את זה,