לא מצליחה להמשיך הלאה ולהרפות מהקשר

לפני 10 חודשים הכרתי בחור, מאוד שונה ממני, 180 מעלות שונה מהסגנון גברים שאני נמשכת. זרמתי איתו בשיחות כי היה לי כייף ולא שמתי לב איך נדלקתי עליו כי האישיות שלו כובשת ומדהימה אותי, למרות שהמראה שלו (קעקועים, בליין , ילד רע כזה וכד') לא מאוד הטעם שלי.
זה לא הסתדר בנינו כי אנחנו מאוד שונים, אני לא ספונטנית וקשה לי להיפגש בשעות הקטנות של הלילה והוא סוגר 11/3, וב – 3 שלו הוא היה מנצל כל דקה בהם. נפגשנו כמה פעמים והיה מדהים (מלא זמן לא היה לי כ"כ כייף עם מישהו, הרגשתי הכי בנוח איתו, איכשהוא אני ישר משתעממת בדייטים עם גברים) אבל כל המעבר לא הלך ובסביבבות דצמבר היה לנו ריב שגרם לפרידה בנינו וסיום כל הסיפור הזה.
ומאז התחילה תקופה של כל פעם הוא היה שולח הודעה, הייתי עונה(כי אני לא יכולה לא לענות) היינו מדברים קצת ואיכשהו שם היינו רבים או שזה לא הסתדר וככה כמה חודשים זה חזר על עצמו, הודעה יומיים מדברים ואז חודש בריב.
שמתי לזה סוף לפני כמה חודשים, אמרתי שאני לא רוצה שירשום לי יותר בכלל. ואז אחריי חודשיים, הייתי במפגש חברות ושתיתי קצת יותר מידי, והייתי מסטולה וזו הייתה תקופה קשה בכל החיים, בצבא, בבית , וזה הציף את העניין איתו ורשמתי לו הודעה ב – 1 בלילה. דיברנו כמה שעות וכשהוא שאל אותי למה רשמתי לו, פשוט קיבלתי רגליים קרות ואמרתי שאני לא יודעת, אני יודעת שזה האגו המטומטם שלי, הוא נשמע מאוכזב ואמר שהוא לא מתאים לי והוא לא יכול לתת לי זוגיות עכשיו אלא רק משהו כזה תלוי באוויר, ופשוט כשהוא אמר את זה נהייתה בי חומה. הרגשתי כאילו קיבלתי סטירה לפנים כי השיחה זרמה והוא דיבר איתי עד 5 בלילה, ושיחה הכי לא שטחית. השיחה הסתיימה לא טוב, כי אמרתי משהו בסגנון "שהבנתי אותך" ומה שרק עבר לי בראש מאז שהוא אמר לי את זה, זה שאני לא יכול להיות יזיזה שלו, אני לא יכולה להיות יזיזה של אף אחד, אני לא כזו!!!
אחריי זה הוא נעלם ואני נעלמתי, ולא רשמנו אחד לשני. היה לי קשה והרגשתי מטומטמת מהשיחה אבל באמת שהרפתי והרגשתי שחרור אדיר והיה לי הכי טוב שבעולם. ואז הוא שלח לי הודעה למה אני מתעלמת, הגבתי תגובה מפגרת(כי הייתה זה היה בבוקר ואני מתחרט על זה עד עכשיו) והוא לא ענה לי עליה. ושוב נהיה שקט בנינו, זה חירפן אותי שהוא לא הגיב, אם רשמת למה אתה לא מממשיך???? הרפתי חלקתעי(ממש חלקתי) אם להיות כנה סתם השלתי את עצמי שחחרתי.
לפני חודש היה לו יום הולדת ולא יכלתי לא לאחל לו ורשמתי לו "מזל טוב!! =)" כי כן אכפת לי ממנו ורציתי לאחל לו מזל טוב. הוא הזמין אותי שאני אבוא לת"א אליו, לחגיגות שלו ולא הסכמתי כי וואלה אני לא אקום ב -12 בלילה בבום לחגיגות של מישהו שלא ראיתי חצי שנה, לא יכלתי להגיד כן. פשוט לא יכולתי. נכון שחלקכם תחשבו שאולי זה בגלל שאני לא ספונטנית מספיק, אבל אני עובדת על לשחרר ולהיות יותר קלילה.
החברות שלי אמרו לי שהבעיה שלי היא בכך שבגלל שאף אחד מאיתנו לא שם סוף סופי. וכל פעם הוא מעלה את זה או שאני עושה את זה., אז זה לא נגמר. כי כל פעם זה מעלה לי את התקווה שוואלה יש מצב שהוא רוצה את מה שאני רוצה, לנסות משהו, בלי הגדרות ישר זוגיות או קשר, אבל מה שאני מבינה ממנו שזה סתם משהו חופשי חסר התחייבות, סוג של יזיזות וממש קשה לי עם זה, כי כל פעם שזה נוטה לכיוון הזה ישר נהיית בי חומה ואני מתרחקת.
ועכשיו אני שוב אני לא מצליחה להרפות ומה שהכי מפחיד אותי שכשאני ארפה הוא שוה יעלה את זה, ואני אכנס לבור הזה שוב, זה משגע אותי אני רוצה להרפות או כל דבר אחר(למרות שאני באמת לא מאמינה שיצא משהו, הוא לא רוצה ולא נראה לי שיש לו זמן לזה או בכלל חשק לכך)