חי כבר המון שנים עם בדידות ולא יוצא ממנה, לא יודע מה לעשות

שלום לכולם.
אני בן 30. חסר כישורים חברתיים. בחור מאוד עדין ורגיש ובעל חרדה חברתית מאוד גבוהה.
מאז שאני זוכר את עצמי אני בודד כמעט בכל מסגרות שהייתי בהן: ביה"ס, צבא ולימודים בעיקר וקשה לי להתמודד לבד ואם כן אז היו לי אולי חבר 1 או שניים לתקופות קצרות. לפעמים זו בחירה שלי להתבודד כי הסיטואציות החברתיות גורמות לי חרדה ותחושות לא נעימות אז אני נוטה להימנע מהן. גם אני לא בטוח שמישהו ירצה להתחבר אליי בכלל. אני מאוד ממורמר בשל כך והמצב הנפשי שלי מדרדר. הייתי בעבר אצל פסיכולוג מטעם הקופה שלי אבל הפסקתי לאחר שכבר שנתיים מתחילתו שום דבר לא עזר והרגשתי יותר בדידות ומועקה מהטיפול עצמו. המטפל כלל לא היה איתי רוחנית אלא רק פיזית שם. בסופו של דבר הטיפול החמיר את מצבי ואת הסימפטומים מהם אני סובל וגם את הדיכאון שבו אני שרוי ואת האמון שלי במטפלים ובכלל בבני אדם.
בשבועות האחרונים אני מתוודע למצבי שאני חייב טיפול נפשי אבל אני לא עובד אז לא יכול לממן טיפול אין לי כסף לזה ומה שיש לי אני מפחד להוציא מחשש שהטיפולים לא יעזרו לי (ממה שניסיתי כבר בעבר אצל אותו מטפל). אני מרגיש חולשה פיזית ונפשית, אין לי כח לעשות שום דבר, לא לצאת מהבית, לא לדבר עם אף אחד, הדימוי העצמי שלי נמוך מאוד. מצב רוח שלי ירוד, אין לי תיאבון (ירדתי כבר 10 קילו בערך ב-3 חודשים האחרונים וכבר רואים לי חלק מהעצמות) וכשאני נמצא בחברת אנשים מרגיש כאבי ראש עזים, גלי חום, רעד בגוף, קושי לנשום ובכלל לדבר. מרגיש משותק. ובעיקר בודד. מעולם לא הייתי גם בזוגיות כי אני לא נמשך לנשים בכלל שזו בעיה בפני עצמה ובנוסף להכל אני גם דתי וחי עם ההורים. מרגיש שנגזרו עליי חיי בדידות והבנתי שזה קשה לי לחיות ככה ואני לא מצליח לצאת מהמעגל הזה של הבדידות ומפחד גם שאנשים יפגעו בי כמו שקרה לי בעבר. אין לי גם רישיון נהיגה מה שיותר מגביל אותי מבחינת ניידות ועצמאות. ניגשתי ל-2 טסטים ולא עברתי ומאז התייאשתי והפסקתי עם זה לאחר שהוצאתי המון כסף על שיעורי נהיגה וטסטים. אני מנסה כל הזמן ופשוט מרגיש חסר מזל. ניסיתי להתחבר לאנשים ובסוף לא יצא כמו שציפיתי שיהיה. לרוב הצד השני לא מעוניין בקשר חברי מעמיק כמו שאני רוצה (אלא סתם כמכרים) מה שגורם לי ליותר תסכול בייחוד לאחר ניסיונותיי הנדירים.