אני עם בן זוג בזוגיות מאוד מאוד אוהבת,
אנחנו שונים ודומים, החיבור מאוד חזק ואני לא רוצה לחשוב אף פעם מי אוהב יותר או פחות, אני רק מרגישה שלפעמים אני אוויר בשבילו ובפעמים אחרות כל העולם כולו, כמו שהוא בשבילי (מחשבה שאין לי שליטה עליה ואני יודעת שאני נשמעת כאן טיפשה).
זה בולט בעיקר בתקופות קשות של מלחמות חשובות בחיים שלי, לפעמים מדממת בשטח ולפעמים מנצחת כשההרגשה היא תמיד לבד.
בסוף, כשהכל נגמר, לפעמים יש ולפעמים אין עם מי לדבר.
הוא לא נאמן לי וזאת מחשבה ומצב קשים שאני לא מאחלת לאף אחד- בעצם רק לאלו שהוא בוגד איתן (ראיתי והכרתי כמה מהן - אין בהן כלום).
מבחינתו מסתובב כמו טווס כשאומרים לו עליי: "כמה היא יפה! כיף לך!", מרגישה באותם רגעים כאילו הייתי שעון מהמם על היד).
אני מכירה את עצמי, ויודעת ופוחדת להגיע לרגע שישבור הכל והוא כשיגיע מישהו אחר שאני עוד לא מכירה ואראה בו את הרצינות שאני מחפשת ומשם התאהבות ושבירה של הכל שייקרו מהר מאוד.
יודעת בוודאות שאסחף ואסיים את הקשר.
הוא יודע שתמיד הייתי מחוזרת, עוד בהתחלה כשהכיר אותי והנה, זה באמת עניין של אופי, לא בגדתי אף פעם למרות הכל.
אני לא יודעת איך לשמור על מה שיש היום ובמיוחד על עצמי, בהחלטה נכונה לטובת חיי הרגש שלי.
הזמן עובר, מתחמק בין הידיים וגונב את כל הקופה.
עצות שלכם בבקשה,
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות