אני בזוגיות וחזרתי בשאלה, אוהב אותה אבל מרגיש פספוס גדול, מה לעשות?

אהלן,
אני מגיע מבית דתי, למדתי במסגרות דתיות,
כך שזוגיות עם יחסי מין לא בא בחשבון לפני החתונה.

הכרתי את הבת זוג שלי לפני שנתיים, דיברנו תקופה והתחלנו לצאת


היא האהבה והקשר הראשון שלי,

רוצה לציין שהזוגיות שלנו באמת טובה, טובה כמו שאנשים רוצים,
ברמה שאני מוכן לתת את החיים שלי בשבילה, היא בשבילי וכמובן שאנחנו רוצים להתמסד בקרוב.

היא דתייה, אני סוג של יצאתי בשאלה מאז שהכרנו,
זה עדיין מסתדר, לפעמים יש התנגשויות אבל אנחנו מוצאים דרכים להתפשר ולהסתדר.

בגלל שהיא דתייה אנחנו לא מקיימים יחסי מין או משהו בסגנון, רק את המינימום- חיבוקים החזקות ידיים וכו.

לא אגיד שזה קל לי אבל אני באמת אוהב אותה ורוצה שזה יעבוד אז אני מוכן להמתין עד החתונה.


הבעיה צצה לאחרונה-
בגלל שיצאתי בשאלה בתחילת הקשר ולא לפני, לא יצא לי לחוות חיים רווקיים,
לחוות הרבה ריגושים של קשרים זוגיים יזיזותיים או סתם דייטים
לכן אני מרגיש בתקופה האחרונה שאני מפספס ולא ניצלתי מספיק.

זה מתסכל אותי וגורם לי לחשוב שאני חרא של בן אדם, שאני פוגע באמון של הבת זוג שלי, גורם לה לחשוב משהו אחד ועושה משהו אחר.

מה אני אמור לעשות? להדחיק את המחשבות האלה? דיברתי איתה על זה, היא אמרה לי שהיא מבינה, ושהיא מצטערת שאני מרגיש ככה..

צריך איזה משהו שיסדר לי את הראש בעניין הזה,
אשמח לשמוע מה אתם חושבים ומה לדעתכם אני צריך לעשות