אני יוצאת עם מישהו כבר חודש ומשהו ומרגיש לי שהוא לא שם עליי, מה לעשות במצב הזה?

הקשר מתקדם ממש מהר, אני אצלו כמעט כל שישי, ישנים אחד אצל השנייה. זה קרה כבר בערך בשבוע הראשון. בגלל זה אני כבר קשורה אליו ממש.
מרגיש לי שכן אכפת לו, אבל לא מספיק.
לדוגמא, יש לו טינדר ועוד איזה 4 אפליקציות בסגנון בפלאפון, וביקשתי ממנו למחוק כי זה לא מתאים, והוא לא שם על זה ולא אכפת לו ממה שאני מבקשת.
ושכבנו בלי קונדום ואני נכנסתי לחרדות, ובגלל שיש לו פחד מבדיקות דם הוא לא רוצה לעשות בדיקות דם כדי לשלול כל מיני מחלות מין למרות שאני מפחדת בגלל זה ממש. זה לא שאני חושבת שיש לו משהו, זה פשוט שאני מעדיפה להיות בראש שקט, ופשוט לא אכפת לו.
אני אגב עשיתי בדיקות החודש כי אני מקפידה על זה באופן קבוע, למרות שאני תמיד עם קונדום.
בקיצור, הוא לא מבין את רמת הסטרס שלי, ולא נראה שאכפת לו, הוא פשוט אומר לי ״חחח טוב יעבור לך״. אני לא מצפה ממנו להבין, אבל שלפחות יעשה את המינימום ממה שאני מבקשת..מה הבעיה שנייה להתגבר על הפחד ולעשות את הבדיקות?
אגב לפני שאנשים אומרים פה ״אז למה עשיתם את זה בלי קונדום״, זה בגלל שהוא החדיר, אמרתי לו להפסיק, ואז הוא אמר ״רגע עוד קצת״ ונסחפנו. זה היה עניין של שניות.
בקיצור, כיף לי איתו, אבל אני מרגישה שכל דבר שאני אבקש ממנו לא יהיה אכפת לו, ואני הייתי עושה הכל בשבילו. אם הייתי יודעת שהוא לחוץ מזה ממש הייתי רצה לקופת חולים ועושה את הבדיקות.
אגב הוא גם אומר לי ״אם אני הייתי מבקש ממך לעשות צניחה חופשית היית עושה?״ כי הוא יודע שיש לי פחד גבהים, והסברתי לו שזה לא קשור וזה משהו אחר לגמרי, והוא פשוט בשלו.
חשבתי לתת לו עוד איזה חודשיים ואז לבקש ממנו שוב, לראות אם יהיה אכפת לו ממני. גם לגבי הטינדר וכל האפליקציות, כי בתכלס הקשר הזה רק חודש, למרות שזה עדיין לא מתאים לדעתי.
אני לא רוצה לוותר על הקשר הזה אבל אני מרגישה לא שלמה עם זה ועצבנית בגלל כל זה, ויותר מהכל פגועה מההתנהגות הזאת, אבל אני יודעת שאם נפרד אני ארגיש ממש רע ולא יהיה לי חשק אפילו לקום לעבודה. הגעתי למצב שאני בוכה בלילה כשאני חושבת שהקשר הזה לא ימשך עוד הרבה זמן בגלל ההתנהגות שלו.
מה הייתם עושים במצב הזה? וכדאי לחכות עוד איזה חודשיים ולראות אם הוא משנה את ההתנהגות?