אנחנו 6 בנות בקומונה והתחברתי רק לאחת, קשה לי להיות כל הזמן בצד, זה נורמלי?

אני גרה בקומונה כבר למעלה מחודשיים.
אנחנו 10, שש בנות ו 4 בנים .
אני בת, ומתוך השש בנות התחברתי לאחת.
מרגיש שהארבע האחרות הן חבורה בפני עצמן, התגבשו מאוד מאוד. החברה שלי בקשר די טוב איתן אבל גם היא לא מאוד חלק מהחבו הזאת, ואני גם לא.
הן חמודות אבל עם אחת מהן יש לי ממש קושי להסתדר, זה ככה מתחילת השנה. דיברנו על זה קצת והיא בן אדם טוב סך הכל, זה לא שאנחנו שונאות אחת את השנייה או משהו.
פשוט יש אנשים שלא מתחברים. זה הכל.
אבל העניין הוא שהחבורה הזאת היא מאוד דומיננטית בקומונה. מרגיש שכשמדברים על הגרעין שלנו מדברים עליהן.
והסיטואציה הזאת לא קלה לי. אני יודעת שאני סך הכל אהובה בקומונה ושסך הכל המצב לא כל כך גרוע.
אני מרגישה שאני פשוט כזה "חלק מהגרעין" ושאין לי עדיין את החבורה הזאת שאני יכולה לומר יש לי אותם אז הכל בסדר
.

וגם לאחרונה החברה הטובה שלי התחילה לומר כל מיני דברים על פרישה. כמו למשל שחשבה פעם לפרוש ולעבור לשנת השירות בתנועה בה הייתה חניכה כשהייתה בתיכון, או שאתמול פגשנו אנשים מגרעין אחר ושאלו אותנו אם פרשו מאצלנו אנשים, והיא ענתה "**עדיין** לא, אנחנו די יציבים" . היום שוב פעם זה עלה ושאלתי אותה אם באמת חשבה לפרוש בקטע רציני. היא אמרה לי שלא באמת, אבל אני תוהה אם זה נכון או שסתם אמרה לי את זה כי הבינה שהיא די מקור ההיאחזות שלי שם ולכן לא רצתה להפחיד אותי ולומר לי שכן.
ואם היא תפרוש יהיה לי מאוד קשה.
כי אם לומר את האמת, לחיות ככה כל רגע מחיי כרגע ולהרגיש בצד כל פעם זה נורא קשה. זה לא כמו להרגיש בצד בכיתה שבסוף כל יום אני הולכת הביתה. זה לחיות ככה יום יום. אני לא רוצה לפרוש, יש לי הרבה רגעים טובים שזכורים לי פה מהשש, והמשימה שלי היא בעיניי משמעותית.
ואני יודעת שלא תמיד אני חייבת להיות מרכז העניינים, אבל זאת התמודדות נפשית קשה וזה דורש שינוי נפשי די גדול, שינוי של פרספקטיבה מפרספקטיבה לפיה הכל שחור ואפל לפרספקטיבה לפיה הכל בסדר סהכ.
כי לפעמים ברגעים שבהם זה תוקף אותי אז אני רואה שחור בעניים וממש בא לי לפרוש כי זה באמת לא קל, כשאני חוזרת הביתה אני עצבנית ולא תמיד בא לי לחזור לקומונה.
אבל אני יודעת שבאמת לא הכל שחור, והנה לפני שבועיים היה לי יומולדת והם חגגו לי ממש יפה בהפתעה. אם לא היו אוהבים אותי לא היו משקיעים ככה.
זה נורמלי כל מה שאני חווה? גם אחרי למעלה מחודשיים?
למישהו יש עצות להתמודדות?