אני שעירה כל כך שכמעט אין לי מקום בגוף בלי שיער ומרגישה כל כך נורא, עצות?

לא יודעת מאיפה להתחיל
אתחיל מזה שכלפי חוץ אנשים חושבים שהכל בסדר אצלי, ושאני מהממת, ויפה ומושכת ושהכל תקין
אבל אני מרגישה נורא,נורא,אני מרגישה מוטציה מהלכת, פגם של האנושות.
אני שעירה, ממש ממש שעירה, אין מקום בגוף כמעט שאין לי שיער, ואם אין שיער אז יש פלומה שחורה, בצוואר בחזה, בחלק הפנימי של הידיים, בישבן הכל...אנשים כלפי חוץ לא רואים את זה, אני יודעת להסתיר טוב , וגם הבנים ששכבתי איתם לא היו מודעים לזה כל כך אני תמיד מבקשת לכבות את האור,מורידה שיער לפני, אני גם מטופלת בלייזר כבר שנתיים, אז לא תמיד רואים, אבל כשהשיער גודל שוב, זה מדכא...פשוט מדכא, כמה עוד כספים, ברמה של אלפי שקלים עוד אבזבז על לייזרים, במקום על איזה טיול כיפי בחו'ל? או ללכת לאכול בחוץ עם חברים,כבר כמעט נגמר לי הכסף בבנק מרוב עשרות אלפי השקלים שאני מוציאה על טיפולים, שעוזרים לחודש חודש וחצי ואז בום השיער צומח שוב שחור, ואפילו יש איזורים שהפלומה הדקה שהיתה לי הפכה להיות גסה ושחורה כמו בצידי השד ובחלק העליון של היד, עכשיו אפילו גופייה אני לא יכולה לשים, כבר החלטתי שזהו, לא רוצה להיפגש עם בנים, גזרתי על עצמי בדידות, אני לא ראוייה לאף אדם עם כמות שיער הגוף שלי, אני עוף מוזר, מי ירצה אותי בכלל .
ושוב, כלפי חוץ זה לא נראה רוב הזמן, אבל אני יודעת את האמת, וזה הורג אותי, והלוואי שהייתי נולדת כמו בת ממוצעת, בלי שיער בישבן, ובציצים, ובכלל הידיים, ובצוואר ובסנטר. רוב האנשים זוכרים את גיל ההתבגרות כ..לא יודעות, חברים, נשיקות ראשונות....אני..כל מה שזכור לי.זה רק איך כל יום מחדש גיליתי עד כמה הגוף שלי יכול להיות יותר ויותר שעיר, הפסקתי ללכת לחוגי ריקוד בגלל זה שכל כך אהבתי, לא הייתי יוצאת לשום מקום חוץ מלבית הספר, על בנים אין בכלל מה לדבר, הייתי מתעבת את הגוף שלי כל יום מחדש..ואני הייתי רוצה גם, להיות נערה, חמודה כזאת, עם גוף יחסית חלק, ברור לי שבנות לא חלקות, אבל איפה כבר יש להם שיער, רגליים פות שחי שפם קצת בטן קצת ידיים ..תא יותר מזה, פשוט רע לי, רע לי על העבר רע לי על העתיד רע לי על ההווה. אתם צריכים להבין שלייזר, אוקיי,גילחתי עשיתי לייזר, עכשיו שלושה שבועות שהשיער גודל והכל קוצים ושחור, טרק אז הוא נושר, ואז חודש בערך שהעור חלק ואז שוב צומח במהירות יזרה,כלומר יש לי רק חודש שאני יכולה לחיות בעצם, שאני יכולהללבוש קצר, שאני יכולה לשכב, הרי מי ירצה לשכב עם מישהי שמרגישים קוצים בישבן שלה . לא בא לי לעבור את החיים האלה לבד, אני רוצה זוגיות, רוצה אהבה, אבל מי , מי ירצה מישהי שעירה מי...איכס, אפילו אותי זה מגעיל ודוחה, מי ירצה להביא איתי ילדים ולקחת את הסיכון שאעביר את הגן הנוראי הזה הלאה, אני רוצה אהבה אני רוצה זוגיות אני רוצה ילדים, אבל לא חושבת שארשה לעצמי להביא ילד לעולם עם הסיכוי שאולי הוא או היא יוולדו שעירים כמוני ויעברו את אותו הסיוט כמו שאני עוברת, מגיל 6 או שבע גיליתי מה זה להיות שעירה, ומאז החיים שלי הם פשוט סיוט אחד גדול. רציתי קצת לפרוק, לא יודעת כבר כמה כתבתי ולא יודעת מי יקרא את זה למי שקרא, תודה ואם למישהו יש משהו לכתוב או לייעץ, זה יתקבל בברכה