שלום, אני בת 15.
מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי ילדה ביישנית. עם השנים (מכיתה ד׳ בערך) שמנתי ושמנתי, עד שניהייתי פרה קטנה. בכיתה ו׳ כל הזמן היו יורדים עליי. בכיתה ז׳ הכרתי חברה מקובלת ויפה וניהינו חברות. הביטחון שלי עלה מאוד, הייתי עפה על עצמי, חשה, הפה שלי ניהיה מסריח וזילזלתי בלימודים.
התרחקנו באיזשהו שלב ובכיתה ח׳ התחלתי לחזור להיות האני האמיתית.. הילדה התמימה שתמיד הייתי.
בכיתה ט׳ הייתי ילדה טובה, שיפרתי את הציונים שלי וסיימתי שנה עם 94 ממוצע. ביצעתי דיאטה בה ירדתי נכון להיום 10.5 קילו. היום אני שוקלת 59.5, מטר 56. המון אומרים לי שאני רזה ולא צריכה לרדת עוד.. מחמיאים לי (בעיקר משפחה, חברות, מכרים), שאני נערה מאוד יפה, בובה. אני מבינה את זה גם מהמבטים שאנשים נועצים ברחוב.. אפשר להגיד שזה גורם לי לאהוב את עצמי יותר, כי שנאתי את עצמי ברמות שהייתי בוכה כל יום על איך שאני נראית. אני מטפחת את עצמי מאוד, לא מוגזם, לבוש רגיל. לא שורטים ומיני.. ג׳ינסים (טייצים רק לספורט), גופיות אני לא שמה, רק חולצות עד הכתפיים רגילות, לא שרואים הכל.
אבל מצד שני.. אני מרגישה מוזר, זתומרת.. אני כל הזמן משווה את עצמי לבנות אחרות, קשה לי לראות בנות יותר יפות ממני.. למשל באינסטגרם, אם יש בת שהיא ממש יפה וזה מעצבן אותי טיפה.. אני מורידה עוקב כדי לא לראות תמונות שלה. אני משווה את היוםי שלי ליופי של חברות.. דיי אני מרגישה מטומטמת גועלית !
לא רוצה לחזור להיות כמו פעם.. שוויצרית, סנובית, מגעילה, דוחה, חשה.. רוצה להיות ילדה טובה מבית טוב, כמו שתמיד הייתי.. לפעמים אני עוברת ליד בנים ואני מתה שיתחילו איתי או הסתכלו עליי.. אבל זאת בכלל לא אני !!
כי תכלס אם בן מתחיל איתי ? אני מסננת. בנימוס או לא בנימוס, אני לא ממשיכה לדבר איתו..
אני יודעת שזה ממש מבולבל, אבל אני מבולבלת.. אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי !
עזרה ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025