רוצה להתרחק מהחברה הכי טובה אבל פוחדת

אני שמתי לב בזמן האחרון שכבר לא כיף לי להיות איתה. מאז כיתה ז' אני מחשיבה אותה בתור החברה הכי טובה שלי, שכמובן לא היה הדדי לפי הסימנים שהיא שלחה. עם הזמן הקשר בינינו התחזק והגיע למצב שהיינו הולכות אחת לשנייה כל שבוע. תמיד היא הייתה החכמה, הרזה, היפה, החברותית וכל פעם שהייתי איתה היא הייתה מספרת לי על החברים האחרים שלה, שהם לא חברים שלי. ה'חברים' האלה הם ילדים שהייתי איתם בבצפר במשך 3 שנים, חלקם אפילו היו איתי בכיתה ובכל הזמן הזה לא הצלחתי להתחבר איתם, ופתאום היא באה ותוך חודשיים הם החברים המגניבים שלה והיא כל הזמן מדברת עליהם. מה גם שיש לה עוד חברות וחברים בשכבה שהיא מעדיפה להיות איתם מאשר להיות איתי בטענה ש'אנחנו מבלות יותר מידיי זמן ביחד' מה שפעם היה נכון אבל היום כבר ממש לא.
בזמן האחרון היה לנו בבצפר משהו שגרם לה להכיר ילדים מי"ב ובמשך רוב הזמן היא בילתה איתם ובזמן שהיא הייתה איתי היא סיפרה לי על הבילויים שלה איתם. אני אמרתי לה שזה ממש מגעיל מצידה שהיא הולכת להיות עם אנשים שאני בכלל לא מכירה ואז באה ומספרת לי כמה כיף לה איתם, כשהיא יודעת שאין לי כל כך הרבה חברים שאני יכולה לספר לה עליהם, זה מרגיש כאילו היא מתרברבת לי בפרצוף על כך שיש לה חברים ולי אין. כשנגמר המשהו הזה היא הפכה להיות ממש מושפעת מהבנים האלה עד למצב שהיא באה אליי ואמרה לי שאחד הילדים ראה אותה עושה לי שלום ופרצוף מצחיק והסתכל עליה בצורה מוזרה, ושעכשיו היא מובכת מזה בטירוף. אמרתי לה שהיא מתלהבת מידיי ושהיא גורמת לעצמה להיראות נואשת והיא ענתה לי שילדים מי"ב מדברים איתה ושיש לה סיבה טובה להראות כמו נואשת. אני כל הזמן מדברת איתה על זה שהיא מתייחסת אליי בזלזול ושזה מרגיש כאילו היא לוקחת אותי כמובן מאליו, שבגלל שאין לי מישהו אחר ללכת אליו אני תמיד אהיה שם בשבילה. אני גם מספרת לה שלא נעים לי שכל פעם שאני איתה היא הולכת להיות עם אנשים אחרים ומה שהיא אומרת, כל פעם מחדש, זה שאני יכולה לבוא אם אני רוצה ושהיא כל הזמן מזמינה אותי לבוא להיות איתם. אני שמה לב שברגע שמישהו אחר, לא משנה מי, בא ומדבר איתה היא עוזבת הכל, עוזבת אותי ומשליכה את עצמה עליו. היא אומרת שהיא למדה לדבר עם אנשים ושככה היא הכירה את כולם, והיא אומרת לי לנסות להשתלב בשיחה אבל היא כל כך מרוכזת בעצמה שהיא לא שמה לב שאני עומדת שם ומביכה את עצמי כמו סתומה. בזמן האחרון אני התנהגתי אליה בצורה ממש מגעילה כדי, לא יודעת איך להסביר את זה, להחזיר לה, אולי לגרום לעצמי להרגיש כאילו אני באמת 'עומדת על שלי', וברגע שהיא פגשה את החברים האלה שלה או רק התחילה לדבר עליהם אני הלכתי.
אני יודעת שאני חופרת אבל אני חייבת להוציא את כל המחשבות והרגשות האלה, ניסיתי לדבר איתה על זה אבל היא פשוט לא מבינה. היא אומרת שגם היא הייתה כמוני פעם והיא לא שמה לב כמה מתנשאת היא נשמעת. זה מרגיש לי כאילו המטרה שלי בחיים זה להיות יותר טובה ממנה, יותר חכמה, יפה, חברותית ואני יודעת שזה פשוט לא הולך לקרות. היא ממש מגעילה אותי, הדרך שבה היא מתנהגת, איך שהקול שלה נשמע, האופי שלה פשוט מגעיל אותי אבל אני לא יכולה פתאום להפסיק להיות חברה שלה. אני לא יכולה לחשוב על עצמי בלעדיה, נעשיתי כל כך תלותית שאני מתביישת בעצמי, אני מפסידה את הנעורים שלי בגלל שאני כל כך פחדנית.
אפילו ביומולדת שלי היא הייתה מגעילה!
נמאס לי להעמיד פנים שאני עסוקה במשהו בזמן שהיא הולכת ומדברת עם החברים האחרים שלה ומשאירה אותי מאחור.
זה גם עוד משהו שהיא לא שמה לב שהיא עושה, מתקדמת לעצמה בחיים ומשאירה אותי מאחור.
אבל גם אני לא כזאת צדיקה, בזמן האחרון אני בכוונה מגעילה אליה, אני מביכה אותה מול החברים שלה (את הרוב היא עושה בלעדיי אבל לי יש חלק מכריע אפשר לומר). אני עושה את כל זה כדי לקבל תשומת לב, כי בעצם, אני חיה בשביל תשומת לב.
אה וגם בכל פעם שאני מדברת איתה על זה שאני מרגישה כאילו היא לוקחת אותי כמובן מאליו וזה מגיע למצב שאני צריכה להודות שלא הרבה אנשים רוצים בחברתי היא אומרת לי שאני סתם מתמסכנת ושזה בכלל לא נכון, ושאני צריכה להפסיק לחשוב שכולם שונאים אותי (אף פעם לא חשבתיאמרתי דבר כזה). ושהרבה אנשים אוהבים אותי אבל אני יודעת שהיא אומרת את זה רק כדי לסיים את השיחה הזאת כמה שיותר מהר. היא גם בכלל לא יכולה לדעת כי אנחנו בקושי נמצאות ביחד ואני די בספק שמישהו יבוא ויגיד לה 'וואי אני אוהב את שושנה(שם בדוי) הזאת', ועוד בכלל, שהרבה אנשים יבואו ויגידו לה שהם אוהבים אותי כדי שיהיה לה משהו להתבסס עליו.
היה לי גם יומולדת לפני שבועיים בערך והיא כתבה לי ברכה ממש לא מושקעת ולא מקורית (בניגוד לברכה שכתבתי לה), התייחסה אליי מגעיל ביומולדת, אמרה לי שהיא תארגן לי מסיבה, גרמה לי לחייך ולצפות למשהו (זה לא קורה הרבה) ואכזבה אותי, למרות שביומולדת שלה באנו אליה הביתה עם בלונים ופיצה, אהבה והמון המון שמחה. על זה כבר התגברתי אבל עדיין מעצבן אותי שהיא מתייחסת אליי כמובן מאליו.

-----------------------------------
טוב לסיכום:
אני מקנאה בחברה הכי טובה שלי(זה אף פעם לא היה הדדי, וזה די עצוב)
היא מתרחקת ממני
היא מתנהגת אליי בצורה לא נחמדה ומחפשת סיבות להצדיק את זה
זה גורם לי לרצות להתרחק ממנה
הרצון להתרחק גורם לי לפגוע בה עד שהיא תחליט לקום וללכת כי אני פחדנית מדיי ללכת לבד
העובדה שאני פוגעת בה גורמת לי להרגיש חזקה אבל אני לא באמת חזקה אני רק פחדנית
החיים שלי הם תחרות ואם אני לא במקום הראשון אני מרגישה ממש רע.
רוב הזמן אני מונעת מפחד
פספסתי כל כך הרבה בחיים ואני עדיין ממשיכה לפספס
אין לי מושג לאן אני רוצה להתקדם עם החיים
אני לא יודעת מה לעשות, ובגלל זה אני מבקשת את עזרתכם.
הקשר שלי עם החברה הזאת, הוא טוב? זתמורת, מה שאני מרגישה וחושבת זה מהקטעים האלה שקורים לכולם או משהו?
כדאי לי לנסות להמשיך לדבר איתה על זה או לוותר ולהמשיך כאילו לא קרה כלום?
כדאי לי בכלל להמשיך בקשר הזה?