אני אנסה לעשות את זה קצר;
בבית ספר הייתי ילד מאוד ביישן עם מעגל חברים מצומצם, עד היום קשה לי בסיטואציות חברתיות במיוחד בסביבה שאני פחות מכיר.
היום אני כבר פחות בקשר עם אותם חברים מהבית ספר והצבא.
ידידות אף פעם לא היה לי וגם לא בת זוג, אני כמעט לא יוצא מהבית ולא מדבר עם בנות באופן כללי,
אף פעם לא הייתי בדייט או משהו בסגנון.
אין לי אינסטגרם או רשתות חברתיות כי זה לא מעניין אותי ואני גם לא מתכוון להשתמש בזה.
אז פשוט יוצא שאני נורא בודד ואין לי כל כך מה לעשות ועם מי לדבר ולצאת,
שלא לדבר על להכיר חברה.
אנשים בעבודה חושבים שאני פשוט קשוח או רציני מידי, אבל אני לא מחייך וכל הזמן עם פוקר פייס ולא מדבר יותר מידי פשוט כי אני ביישן, לא בגלל שאני בן אדם קשוח.
קשה לי להחזיק שיחה או להתחיל שיחה עם אנשים בעבודה שהיא לא עניינית וקצרה,
אני פשוט מרגיש שאין לי מה להגיד מהר מאוד ואז נוצרת שתיקה מביכה, אם זאת שיחה קבוצתית אז אני פשוט לא מוצא הזדמנות להשתחל לתוך השיחה או שאני לא יודע מה להגיד.
קשה לי להיפתח ולהביע רגשות בפני אנשים, אני באמת שומר הכל בפנים.
יש לי שפת גוף מאוד סגורה ואני מודע לזה אבל אני לא כל כך מצליח לשנות את זה.
אני כבר בשלב בחיים שמרגיש לי שמאוחר מידי לעשות עם זה משהו ופשוט נשרפו לי 25 שנים מהחיים בגלל הביישנות המסריחה הזאתי,
למרות שאין לי במה להתבייש.
ניסיתי כבר כמעט הכל:
אני מתאמן שנים בחדר כושר ונראה טוב זה לא עוזר, אני מטפח את עצמי
ודואג להתלבש טוב, להריח טוב, תמיד מסופר, תמיד מסדר את הזקן, הדברים האלה עוזרים אבל לא פותרים את הבעיה, הלכתי גם בעבר לפסיכולוג שלא עזר לי בכלל.
אז פשוט נמאס לי להילחם בזה לפני כמה שנים והשלמתי עם זה מתוך מחשבה שזה "יסתדר מעצמו" מה שאני מאוד מתחרט עליו והתברר כפשוט לא נכון.
אומנם אני בן אדם מופנם שנהנה מהשקט שלו ואוהב גם את הלבד רוב הזמן כי אליו אני רגיל... אבל הבדידות שאני מרגיש לפעמים חונקת ואני מוצא את עצמי בלי חברים ובלי זוגיות ובעצם בלי חיים וככל שהזמן עובר אני רק מרגיש יותר חריג ושמשהו לא בסדר איתי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות