מרגיש שאני לבד ולא מעניין אף אחד, איך להתמודד?

קצת לא יודע איך להתחיל לכתוב את זה אבל אנסה בכל זאת,
אז אני בן 31 וגר עדיין עם אחי ואמא שלי
בכל התקופה האחרונה כבר כמה פעמים אני מרגיש סוג של התמוטטות נפשית.
זה מגיע למצב שאני לא יוצא מהמיטה ימים ופוגע בי בעבודה ואני מקבל איומים על פיטורים.
אני לא נמצא בנקודה בחיים שהייתי רוצה להיות בשום צורה, ושום דבר שאני מנסה פשוט לא מצליח לי.
אני מרגיש לבד בערך כל החיים שלי , יש לי רק 2 חברים שאני רואה בסופי שבוע וזהו, גם איתם אני כבר מרגיש שפחות מתאים.
גם כשאני מנסה ליצור קשרים עם אנשים חדשים או ליזום זה אף פעם לא יוצא לפועל, אין לח כישורים חברתיים בכלום, כל החיים שלי העברתי ואני עדיין מעביר מול מסך.

בקשר לעבודה , אני כבר מעל שנה מחפש ומתראיין ומתוך 100 קורות חים שאני שולח חוזרים אליי אולי 3 , הצלחתי להתקדם עם 3 חברות שבאית מהן סיימתי את התהליך ובסוף הודיעו לי שהמשיכו עם מישהו אחר.
מצד שני אני מרגיש שאני לא מתפתח ומבזבז את הזמן שלי במקום שאני נמצא היום, והבוס שלי פשוט בלתי נסבל בכל צורה ולא מבין שום דבר לא בתפקיד שהוא אמור לעשות ולא בכל המסביב.

זוגיות? פחח.. הקשר האחרון המשמעותי שלי היה בגיל 16 , ועוד אחד לפני 3 שנים לתקופה מאוד קצרה,
אני לא מאמין באפליקציות וכל השיט הזה ואני נגד כל התחרות הזאת וכל המשחקים האלה אבל ניסיתי בתקופה האחרונה כמה פעמים וזה פשוט נכשל כל פעם.
לפני חודש בערך חרגתי קצת וניסיתי דרך קבוצה בפייסבוק ומצאתי מישהי שבאמת היה לי חיבור מיידי איתה והכל פשוט היה מושלם מבחינתי בכל צורה, הגעתי אליה דרך התחום עיסוק שלה ואז לקראת סיום התקשורת המקצועית בינינו היא אמרה שהיא כבר יוצאת עם מישהו וראיתי שהסירה את הפוסט כמה ימים לפני.

מרגיש לי בזמן האחרון שאני פשוט לבד ואני לא מעניין אף אחד , אני קם כל בוקר לעבודה שאני לא אוהב עם אנשים שאני לא סובל מעביר כמה שעות במשהו שלא מקדם אותי וחוזר הבייתה. החלק הכי טוב ביום שלי הוא הדרך הבייתה
אני לא מרגיש שבאמת יש לי סיבה לקום בבוקר
מדיי פעם אמא שלי הייתה באה ושואלת ועכשיו גם זה לא קורה.
אני לא יודע מה לעשות עם החיים שלי , חוץ מלהתפלל שיפול עליי פסנתר כל יום פשוט אין לי מה לעשות