אין בי מאפיין מיוחד; קסם אישי, או משהו שיש לאנשים והופך אותם לכל כך מיוחדים.
אני מסתכלת על המשפחה שלי ואני שואלת את עצמי: מה הקשר שלי אליהם? חוץ מהדם.
אני לא חכמה כמו אחי הגדול,
אני לא יפה כמו אחי השני,
ואני בי את היכולת שיש לאחי הקטן; לגרום לסביבה לאהוב אותו בקלות.
כאילו, יש אנשים שאומנם פחות יפים, אבל הם חכמים ואהודים. ויש את הצד השני, שהוא טיפש ולא אהוד, אבל הוא מאוד יפה.
אבל אני? קיבלתי את כל "המתנות" הללו באריזה אחת.
אני לא יפה; לא חכמה ולא אהודה וחברותית.
שלא תטעו, אני ניסיתי והתאמצתי שכבר הספקתי להתייאש.
כשרציתי לבלות פעם אחת, קיבלתי תגובות כמו:
"סוף סוף יצאת מהמאורה.."
וכשטיפחתי את עצמי קיבלתי תגובות כמו:
"את חושבת שאת יפה?"
"תמיד תשארי מכוערת."
הלב שלי מזמן שבור לרסיסים, שאין לי כבר כוח לבכות לכרית כל לילה.
ובנוסף לכל זה, אני לא הבת האידיאלית.
אני לא זו שההורים יידברו עלייה בגאווה.
אני לא זו שמשבחים אותה כל הזמן.
אני לא זו שגורמת לעיניים של אמא לנצוץ.
אני בסך הכל עוד פרט שולי בחיים.
רציתי לשתף אותם, אבל פעם אחת פלטתי את הרגשות שלי ופשוט קיבלתי סטירה לפנים.
הם צחקו לי בפנים ולעגו לי.
אוי אלוהים, אני קוראת את זה ומבינה כמה מעוררת רחמים אני :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות