לא מזמן הוצאתי רישיון נהיגה, ובקרוב נגמר לי המלווה בוקר.
הבעיה היא שאבא שלי אמר לי שאם הוא לא רואה שיש לי ביטחון על הכביש, הוא לא ייתן לי לנהוג על הכביש לבד. הוא צודק. אני לא חולקת על הדעה שלו בכלל.
גם כי הוא מפחד על החיים שלי, וגם על האחרים שיהיו איתי באוטו.
אבל לא משנה כמה אני מנסה לקבל את הביקורת, לא משנה כמה אני מנסה לתרגל, תמיד אני מתבאסת מחדש שאני חוזרת על טעויות. אני כל כך מנסה ללמוד מהן, אבל תמיד הנהיגה צריכה להיות סבבה, ואז בתוך שנייה מגיעה טעות נוספת שמבאסת ומערערת את הביטחון שלי. וכמה שאני משתדלת להגיב בצורה הכי רגועה שיש והכי מקבלת את הביקורת שיש, אבא שלי עדיין מעיר לי על איך שאני מגיבה. ואני נשבעת שאני מגיבה בצורה הכי עדינה שיש. אך הוא, תמיד רואה פרצוף והבעות פנים ואת מה שיש מאחורי המחשבות שלי.
אני מבינה שאבא שלי מאיר לי (כן, מאיר את עיניי) כי יש לו יותר ניסיון, אבל זה מגיע לשלב שזה עובר את הOVER ובאמת שאני מאבדת חשק לנהוג.
אני מודה כשאני יודעת שאני הולכת לנהוג לבית ספר בבוקר, אני נכנסת קצת ללחץ, אבל אני לא מראה את זה, כי פתאום אני שוכחת להדליק אורות, ואני כל כך מפחדת שמשהו יפתיע אותי, או שאני אפנה במקום שאסור לפנות בו. וזה מוזר כי פאקינג עברתי טסט ראשון ותיאוריה ראשונה. אז למה שזה יהיה לי כל כך מסובך? או שאני יגיע לשלב שאני לא אדע מה לעשות בו. ואני אתקע לבד. (זה במקרה ואני אנהג לבד)...
אני מפחדת. אין לי ביטחון. ככל שאני מתרגלת אני מבינה דברים אבל חוששת שוב.
ובנוסף לזה, אני אוהבת לנהוג בעיקרון, למרות שיש קטעים שאני בכביש מהיר ואני עוד שנייה אומרת לאבא שלי להחליף איתי כי אני מרגישה שאני מפחדת ולחוצה.
כן, גם איך שהוא מסביר את העניין, מעיר ומאיר, וגם הוא קצת מלחיץ אותי, ואמרתי לו וזה פשוט לא עובד...
אני מודה שאני חסרת ביטחון בכללי, אבל לא לגמרי, וכשאני מגיעה למצבים של לחץ אני מנסה להראות שאני הכי יכולה. לא בתור התנשאות. כדי להוכיח לעצמי שאני יכולה, אבל בתכלס אני טועה.
***אל תציעו לי לנהוג עם אמא שלי, כי ניסיתי, וזה היה פשוט זוועה. סיכמתי איתה שהיא לא המלווה שלי.
תודה לעונים ולעוזרים :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות