לא יודעת.. אולי אני מלאת רגישי נחיתות, בעלת חוסר ביטחון, תלותית.. אבל יש לי חבר בגילי שכשלפעמים אני ניפגעת הוא תמיד מצדיק את עצמו למרות שעל פי כל היגיון הוא פשוט טעה.. כשאנחנו ביחד אני מרגישה הכי איתו ושאנחנו לא מדברים אפילו סתם הודעה אחת כל היום אני מרגישה שאני פה בשבילו רק בשביל מזמוזים, אגב אנחנו ניפגשים כמעט רק בלילות, הוא טוען שהוא אוהב אותי ושהוא לא יכול בלעדיי. אני פשוט לא יכולה לחשוב שאני בלעדיו. הוא לא מחפש אותי כל היום רק בערבים, אני צריכה גבר שיחפש אותי לפעמים ולא רק אני אותו, שיעודד ושיתמוך כשאני צריכה, אנחנו לפעמים רבים על זה שהוא לא שם כשאני צריכה... התרגלתי. אבל עכשיו אני בתקופה רעה שלי ונזכרתי שאני לא יכולה לפנות אליו כי הוא לא יהיה שם לצידי. להתרגל או לדבר ולהילחם על מה שקיים? הוא אוהב אותי בכלל?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025