אני אגיע ישר לבעיה,לאימא שלי יש חבר חדש שגר איתנו..אני לא מתה עליו מהפעם הראשונה עוד שראיתי אותו (בערך לפני שנה) איך שהם התחילו לצאת לא כלכך הזיז לי עד שאימא שלי הודיעה לי שהם מתכוונים לעבור לגור יחד..בהתחלה שהם יצאו הוא ניסה ליצור רושם טוב מימנו,הוא ניסה בכל הדרכים האפשריים להתיידד איתי ודי הצליח ובסופו של דבר המסכה שלו התחילה לרדת לאט לאט..
בתחילת הקשר שלהם הייתי די שמחה בשבילה אפילו שלא הייתי מתה אליו,לא התנגדתי לכלום כל עוד הם רק יוצאים עד שהיא אמרה לי שהם עוברים לגור ביחד (לא גרתי איתה באותו זמן) וכבר מאותו נכנס בי משהו והתהפכתי,לא היה יום בלי ריב ביני לבינה,היא ניסתה לדבר איתי ושאלה אותי עם זה מקובל בעיני וכמובן התנגדתי בהתחלה אבל תכלס למה שהיא ממש תתחשב בזה? ואמרתי סבבה במלא אני לא גרה איתם עדיין אז לא כל כך הזיז לי..מאותו יום ממש התרחקנו אפילו שהיא ניסתה לדבר איתי לא פעם אחת בכל הדרכים שהיו לה,דפקתי לה כל הזמן פרצופים והאמת שלא רציתי בכלל לראות לא אותה ובעיקר אותו.
עד שקצת שיחררתי ונרגעתי שוב הייתי מתהפכת אליה והכל היה מתחיל מחדש,וזה התחיל להחמיר עוד ביום שעברתי לגור איתם..
אני יודעת שלרובכם מהצד ההתנהגות שלי נראית ילדותית ואני צריכה לקבל את חבר שלה ולהתגבר,
באמת שאני לא מצליחה,לא משנה כמה ניסיתי לשחרר אני עדיין שומרת טינה לשניהם ואני יודעת שאני הורסת בעצמי את ההזדמנות לאפשר להם להתקרב אלי,לדבר איתי בי בעצבים ובלי הפרצופים שלי.
תנסו להבין אותי,אימא שלי אישה שעדיפויות שלה תמיד במקום הראשון ואני לא בניהם ואני רגילה לזה כבר,מה שבעצם מפריע לי,אני תמיד צריכה להיות תלויה בה,בעדיפויות שלה,ברצונות שלה,תמיד יהיה לה תירוץ להכל ואני כרגיל אמורה להבין אותה כמו תמיד,אני יודעת שבסוף אני אתרגל וארגע..אבל בינתיים מה אני אמורה לעשות לדעתכם? תנסו להבין אותי נכון..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות