שופטת ומענישה את עצמי, אין לי כוחות יותר

שלום... יש לי בעיה.
אני מציבה לעצמי המון מטרות כמו: לרדת במשקל חצי קילו/קילו(למרות שאני במשקל נמוך אבל הראש מתקשה להבין זאת), לעשות ספורט ותרגילים קשים כל יום, ללמוד מקצוע מסויים, להשלים בגרויות, ללמוד למבחנים, ללכת למקומות מסויימים, לעשות תיאוריה, לא לאחר למקומות, ועוד הרבה מטרות אפילו יותר גדולות... ואם אני לא מצליחה לעמוד אפילו באחת מהן(מעצלנות או כי לא יכולתי/הצלחתי) אני מתעצבנת והופכת אפילו לאדם רע והעצבים שאני מקבלת חולפים אחרי הרבה זמן או רק אחרי שאני מצליחה להשלים את כל המטרות... העצבים שתוקפים אותי מאוד מפחידים עד כדי כך שאני לא מצליחה להירגע ולשלוט בעצמי ואז אני מגיעה למצבים הזויים שאני מענישה את עצמי בכל מיני עונשים כמו: לא לאכול, לא לשתות, לא לקום מהמיטה, לא לראות טלויזיה, להיסגר בבית ועוד כל מיני עונשים אפילו יותר קשים רק כי לא קיימתי כמה מטרות, ואז אני מציבה לעצמי זמנים שבהם אשלים כמה שיותר מהר את המטרות האלו ואם לא אצליח בזמנים האלה(לא משנה מאיזו סיבה) אעניש את עצמי שוב ויותר בחומרה..
זה נשמע מוזר שאני מענישה את עצמי אבל אני מרגישה שרק ככה אני אחנך את עצמי, אעלים את העצלנות, אקיים דברים ואקבל כוחות ומשמעת עצמית לקיים את כל אותן המטרות שאני רוצה וחייבת להשלים ולהשיג, ישנם רגעים שאני לא מבינה את עצמי ואת ההתנהגות שלי...אני יודעת שאני טועה ומגזימה אבל אני לא מצליחה להירגע, אני לא מצליחה להפסיק עם ההתנהגות הזאת שלי, כל העצבים האלה, העונשים האלה שאני עושה לעצמי, השיפוט והביקורות שאני נותנת על עצמי, אין רגע שאני לא שופטת את עצמי על כל דבר ומכנה את עצמי: "עצלנית", "חלשה "וכל מיני שיפוטים מחמירים... אני מרגישה שאני חייבת שליטה מוחלטת בחיי ובכל דבר, קשה לי בלי השליטה, קשה לי שלא תמיד קורים הדברים שאני רוצה שיקרו, קשה לי שאני לא תמיד מצליחה בכל מטרה..וזה מייאש אותי ומוציא אותי מדעתי! אבל אני לא רוצה להיות כזאת מחמירה ונוקשה עם עצמי! אני לא רוצה להתנהג ולהרגיש ככה! אני רוצה להשתנות, להיות רגועה, לא לשפוט את עצמי ככה, לא לכעוס אם לא תמיד קורה מה שאני רוצה שיקרה ולא לכעוס אם אני לא מצליחה לקיים הכל... ההתנהגות שלי מחמירה מרגע לרגע ואני חוששת שזה ממש יחמיר לרמות שעוד לא הגעתי! אני מתחננת שתעזרו לי.איך אני מפסיקה להתנהג ולהרגיש ככה? המון תודות!