אני מנוצל לרעה על ידי המפקד, אני הסמרטוט של היחידה

שלום לחברי האתר,
אני חייל בשנה השנייה שלי לשירות החובה.
אני משרת בתור שח"ם (שירות חובה במשטרה הכחולה)
הגעתי ליחידה מאוד מקצועית מאתגרת ומעניינת.
בדרך כלל אין לי בעיה להיות פקוד אבל זה התחיל לעבור כל גבול.

הבעיה היא המפקדים: בהתחלה הכל היה ממש כמו בחלום, התנהגו אלי בצורה בוגרת ומתחשבת.
רק שלאחר שנה התחיל שינוי מזג האוויר, המפקדים התחילו להתייחס אלי כמובן מאליו.
התחיל בלך ותמלא לי את הבקבוק מים, ואני בתור בחור שרצה שהמפקד יעריך אותי
הגבתי בהתאם בשביל לא ליצור פרובוקציה.

מפה לשם אני הסמרטוט של היחידה, מה שלא כיף אני עושה, ברגע שרוצים תה
יודעים שצריך לצעוק מהחדר השני כי אני יגיע לחדר עם כוס תה.
התחילו ההשפלות, לדוגמא היום קיבלתי את תואר הכלבלב כי אני אוהב לנבוך ולהתווכח.
פתאום אני חייב להתגלח, מה שבכלל לא היה אכפת להם בהתלחה.
כל מה שאני עושה כמובן שאני מצידם זה שטועה - לדוגמא השארתי את הלפטופ על השולחן, אמרו שאני בלגניסט.
לא ממזמן החליטו שאסור לי לשאול אותם שאלות, מסתבר שאם אני לא מבין משהו אני צריך להסתדר לבד.
אני חייב לסחוב תיק ששוקל לפחות 30 קילו על הגב לבית וחזרה כל יום. (יש לי פרופיל 45 בגלל בעיות בגב)
נקודות חשובות על המפקד: הוא ידוע בקרב הפקודים שלו לשעבר באותה התנהגות.
דיברתי עם חיילים לשעבר וכולם חיזקו אותי, מה שיש לעשות זה פשוט לסבול בשקט.

אני יודע שאני הבעיה המרכזית פה בסיפור, הרגלתי אותם שאני יעשה הכל בשביל היחידה (היחידה),
הם הבינו שאני יעשה כל מה שהם רוצים ועם הזמן הם יכולים לאתגר אותי בדברים נוספים.
וויתרתי על קורס נתיב, וויתרתי על עבודה שהייתי עושה בשעות הערב (עבודה לא קלה להשגה).
וויתרתי על חופשות, וויתרתי על מחלות ופשוט שמתי את היחידה הכי במקום הראשון.

עכשיו בשביל מה אני צריך לסבול את היחס? אם אני יעזוב זה מאוד ייפגע ביחידה ואני מודע לזה.
התפקיד שלי מורכב מכמה תפקידים, אני לפחות שתי רגליים לשולחן כרגע.

הבנתי שלהגיד לא זה חלק מתהליך ההתבגרות, ולכן החלטתי שנמאס.
לא יודע מה בדיוק אני רוצה לעשות:
אני יכול לעזוב את היחידה ולעבור תפקיד.
אני יכול להמשיך ולהתווכח אבל אני לא בטוח שאני אנצח.
אני יכול להתחיל להוציא גימלים, ווחופשות מחלה בגלל הגב.
אני יכול לצאת לחופשה מהחופשים שנשארו לי (14)
אני יכול לצאת למיוחדת ולעבוד בעבודה שמחכה שאני רק אשתחרר.