הזנחתי את הלימודים, עכשיו אני בלחץ עם המבחנים שמתקרבים...

כמעט בן 18. באפריל יהיה.
לא מתקשר עם אנשים, אני רגיש, בבית ספר אני לא מרגיש בנוח, יש הרבה אנשים שלא נעים בקרבתם, גם לצאת החוצה אני פוחד, ומה אנשים יחשבו עלי. אני גם פחדן. אני מפחד לדבר עם אנשים. אפילו עם אמא. אני מפחד מאנשים. מחר ללכת לבית ספר ואני אלך ואני יהיה בחברת אנשים שהם מופרעים, בלי כוונה רעה חח. אין אווירה לימודית.
אני מפחד להרים יד, לשאול שאלות, להשתתף בשיעור. מפחד להיות עצמי. כנראה שיחיה כל החיים שלי ככישלון. אין לי מוטיבציה. תיארתי את עצמי בעתיד שבו אני עובד, גם שם אין לי מוטיבציה, לעבוד. אני חושב על מה שהיה בעבר, רגעים שמחים וקלים ומנסה לחזור לעבר אבל אני יודע שזה בעבר ועכשיו זה רגע האמת. התקשורת שלי לא יעילה בזמנים שבהם מציקים לי. בסופו של דבר, דפקתי לעצמי את החיים. אין לי תקווה. אני רוצה שהכל יבוא בקלות אבל זה לא יקרה. אני ממש עלוב כשאני מדבר ככה . חשבתי על זה שמישהו יממן אותי. אני יודע שאני יכול ללמוד אבל אני לא רוצה. אני צריך שמישהו יתן לי פוש. כמו שאמרתי אני לא טוב בתקשורת. אני צריך מסגרת לימודית אחרת. אבל לאמא אין לזה כסף. אני צריך אווירה תומכת . כמו שאמרתי, אני מופנם וביישן. אני עלוב. ולמה? כי אני "לא יכול" להתקיים בחברה מעורבבת. של אנשים נחמדים ואנשים שלא. אנשים מעודדים ואנשים שלא. לדוגמה, לגבי אווירה חברתית, נוח לי כשבכיתה יש רק אותי ואנשים שאנייותר קרוב אליהם, כשמגיעים שאר התלמידים, המב רוח שלי יורד , אני מרגיש פחות נוח. וכנראה אחרי המכתב הזה אני ימשיך בשיגרה... . וימצא את עצמי במקום בו אמא שלי צועקת עליי ומלאת ייאוש שאני לא למדתי ואין לי תעודת בגרות והחיים החברתיים שלי ישארו בזבל. כי אני פחדן . היום למדתי לבגות בספרות , לא ביעילות. מהצהוריים עד הערב , אני יתאצלתי, התאפסתי, התאצלתי ובסוף נגמר לי הכוח. כנראה שגם מהסיבה שדפדפתי באינטרנט וקראתי סיפרים של אנשים על חייהם העלובים במטרה להתייאץ.והקריאה הביאה אותי למצב של אדישות, עוד סיבה להפסקת למידת ספרות. אבל אחר כך לקחתי אזרחות ועשיתי קמצוץ קטן. ועוד שאלתי לפני בשביל מה הרי יש מקצועות לפני שצריך ללמוד אליהם.
עוד משהו, אני תמיד צופה לעתיד. אני חולם ביום מה שנקרא. כאשר בהווה אני דופק את החיים. אנשים לא תומכים יש בסביבה שלי. בכללי, הילדים איתם אני לומד, יש בהם "עקבות" של שליליות. חלקם הגיעו מבית ספר בו הייתה אווירה שבה הם ו/ או מי שלמד יתם שם היו אלימים ומטילים איימה ומקללים ולא מקבלים את האחר. כאשר אני הגעתי ממקום שבוא אני לא חוויתי את זה. חוץ מקללות. אבל היום קללות יותר מגעיולות אותי מאשר בעבר.
בנוסף, אני לא חברותי , אני יכול להגיד משהו שיעליב, שיפגע, שיעצבן, שיעשה רושם שאני בן אדם רשע. אני גם לא בוטח באנשים. פוחד לפנות לאנשים. ולימודים... מה יהיה איתי. וגם דפקתי את המקצוע שבחרתי בו , לא למדתי היטב שנה שעברה את החומר שלו ועכשיו יש חומר נוסף , שגם אותו בקושי למדתי ואני יודע רק קמצוץ ממנו.
כל מה שאני רוצה זה להישאר בבית, מקום מוגן.

גם בקושי השקעתי בפנייה הזאת. < את זה כתבתי אחרי שתי פסקאות מהסיפור.