היי סטיפס
אמא שלי מתנהגת אליי כאילו אני בת שלוש, היא טוענת שאין לי שיקול דעת בריא ושהערכה העצמית שלי נמוכה מה שממש לא נכון. לפני כמה חודשים קרה מקרה שבו התנהגתי בחוסר אחריות ונתפסתי ע"י ההורים שלי, הייתי בתקופה הזאת במשבר נוראי- עם ההורים שלי שהם המקור לכל השטויות שעשיתי במהלך המשבר וגם עם עצמי. מאז הם הבטיחו שהם ישתנו, שהם יקבלו אותי יותר, יגרמו לי להרגיש בנוח עם שיתוף בבעיות שצצות איתם. הם היו מאוד דוחפים ולוחצים עליי בתחום של הלימודים והם הבינו שזאת לא הדרך לגרום לי להצליח אז עם זה הם באמת הפסיקו.. אבל בכל מקרה שום דבר לא השתנה, ממש כלום!! אפילו יותר גרוע. בגלל שהייתי בתקופה רעה ומגעילה ופישלתי ומעדתי כמה פעמים והאשמה היא בכלל שלהם הם לא סומכים עליי יותר. אני שומעת על חברות שלי שרוצות ללכת אפילו לסרט וקובעות מעכשיו לעכשיו, לא צריכות לריב עם ההורים שלהן ולהצדיק את היציאה. הן יוצאות כי הן רוצות כי זה עושה להן טוב לבלות אחת עם השנייה ולהתאוורר קצת מ הלימודים ומהבית. הן לא עושות שום דבר רע אבל משום מה ההורים שלי ישר יוצאים מנקודת הנחה שאני משקרת, שיאנסו אותי, שאני אשתה או אאבד את תמימותי בכל דרך שהיא כתוצאה מהיציאה אפילו לסרט או לקניון. אי אפשר לחיות ככה!!! אמא שלי עדיין מציקה לי כל כך היא באמת באמת חושבת שחזרתי להיות בת שלוש, לא נותנת לי ללכת אפילו לסופר כי אולי יתחילו איתי ואני תמימה לדעתה אז גם יאנסו אותי. אני חוששת שאני חוזרת להיות באותו משבר, שאני אתדרדר לאותם הדברים ובכללי שאני אחזור למה שהייתי. המחשבה מפחידה אותי ונמאס לי לחיות בפראנויות ושכל גבר שנקרא בדרכי הוא אנס ופדופיל. ליד אמא שלי אני מרגישה מאוד מאוד קטנה לא מבחינת הגיל אלא מבחינת המעמד. היא פוסלת ושוללת כל מה שאני אומרת וכשאנחנו מדברות רק היא צודקת.. נמאס לי. מה אני יכולה לעשות ואיך לעצור את הדמעות של התסכול שאני חווה כ שאנחנו מדברות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות