אם תרצו אין זו אוגנדה; איך אחולל את השינוי הזה? האם אני צריך כוחות נוספים?

אהלן וסהלן
האתר הזה לא חדש ;כתבתי את שאלה מספר 49195, ומאז אני גולש באתר הזה באותה תדירות שאני גולש לאתר פורנו, רק ששם הראש שלי זה לא הדבר היחידי שגולש החוצה. לאלו ששאלה אותי בשאלה הקודמת שכתבתי אם אני עוסק בכתיבת שירים או חמשירים, אז לא, השירה היחידה שאני עוסק בה היא במקלחת וגם שם המנטורים העונים לשם "שמפו" ו-"מרכך" לא לוחצים על הכפתור שבכיסא. אני כן עוסק בכתיבה;אני כותב באתר הומוריסטי בשם "איןציקלופדיה", שכותבים בו ערכים קומדיים בדומה לכתיבת ערכים בויקיפדיה. לפעמים אני וחברים מציגים קטעים קומדיים עם חיקויים של מורות שמלמדות אותי.

ועכשיו נגיע לפואנטה:אני מרגיש שהדור שלי לא ציוני, לא מתלהב מהציונות, ולא מוכן להקריב עצמו למען ישראל. בעזרת המשפחה שלי אני לומד על ציונות ועל החשיבות לחיות בארץ ישראל, ואני מורעל "ישבן", אבל מסביב הדור שלי משדר לי שלחיות בגרמניה לדוגמה זו פריבילגיה אבל לחיות בישראל זה סיוט אחד מתמשך. סבים וסבותיי נלחמו על הארץ הזו, נלחמו בפולשים, וחוו תקופות רעב. את כל זה הם עשו כדי שאנחנו נישאר בארץ, ויש אנשים שמעדיפים לאכול מולר בברלין מאשר לאכול קרלו בישראל?! אני לא מבין מה הקטע של החברה הישראלית לתת לגיטימציה לקיטורים ובפרט על ישראל בתור סיוט שיוצאים ממנו בשלב אחר בחיים. למה היא לא מעריכה את האנשים שבנו את המדינה הזאת במקום לפנטז על המדינה שבה יבצעו בנו פוגרום? גם לא מלמדים על ההיסטוריה הציונית ועל חשיבותהּ של מדינת ישראל;מלמדים על כל העולם, אך רק על עצמנו לא מלמדים. אני למשל לא מכיר בעל פה את ראשי הממשלה שהיו כאן, הנשיאים והשרים למיניהם, והאבסורד הוא שאני לא היחידי. מלמדים רק על ההיסטוריה היהודית בגלות שבה רק רדפו אותנו.
יש 2 סוגים של יהודים:היהודי ה"ישן" והיהודי ה"חדש". היהודי ה"ישן" הוא היהודי הגלותי, היהודי שגר בחו"ל, היהודי החלש, היהודיה הכנוע לכוחות שחזקים ממנו, היהודי שחי בפוגרומים ונותן להם לנצח, היהודי שרע לו ומקטר כל הזמן. לעומתו, עם עליית האידאולוגיה הציונית נוצר היהודי ה"חדש", היהודי שלא מקטר, היהודי שחי בארץ ישראל, היהודי שמשיב מלחמה, היהודי שלא כנוע לכוחות מסוימים. מלמדים כמעט רק על היהודי ה"ישן" שחי בסבל והפסיד לכל מה או מי שהיה נגדו, וכמעט לא על היהודי ה"חדש", מתחילת הציונות ועד היום, וגם לא לפני בית חורבן שני, על כך שהיהודים לפני כן לא היו כאלה "גלותיים". אין פלא שהדור שלי מתנהג בחלקו כמו היהודי ה"ישן", ואין פלא שמחצית מהנערים משתמטים מהצבא. הכל בגלל זה!

אני יודע שיש תנועות נוער ציוניות שמרעילות את הנערים לחיות בישראל ולהגן עליה, אבל אני רואה שהן די בשולי החברה והן לא הרוב המוחלט. אני רוצה שכמו בימי סבי וסבותיי, הדור הצעיר שאני חי בו כולו (ודגש ענק על כולו) יעריץ את ישראל; אני רוצה שיבוא יום ושונטל תרצה להקריב את האייפון שלה למען ישראל, אני רוצה שיבוא יום וצפונבון לא יגיד שישראל היא סתם "פח", אלא פח מחזור, ושהוא מוכן לעשות הכל כדי שילדיו ימשיכו להתקיים כאן, אני רוצה שכל העם יהיה גאה לחיות כאן!

השאלה היא: איך אני אחולל את השינוי הזה? האם אני צריך כוחות נוספים? האם המצב לא כך והפרספקטיבה שלי שגויה? ואם לא, איך "להרעיל" את דור המחשבים והבורקס? האם צריך בעזרת טכנולוגיה, או בעזרת "הרעלה" בשיעורי היסטוריה? האם החינוך צריך לבוא מהרחוב/בית? איך משנים את המצב האבסורדי הזה?