מתוסכלת אחרי כל מה שעברתי, לא רואה סיבה לקום בבוקר

היי, קוראים לי ניקול ( שם בדוי) היום אני בת 25 ועברתי חיים מזעזעים מכל הבחינות ולמרות שכולם אומרים את זה אני משחקת אותה גזעית ומראה שאני שונאת שירחמו עלי.. אני מקגישה שלגמרי עיבדתי את האישיות שלי למרות שלא ניראה לי שהייתה לי אי פעם אישיות נטו משל עצמי, מגיל קטן נורא אף פעם לר היה לי ביטחון ברמות מטורפות שלא כמו כולם בגיל ההיתבגרות, הייתע גרה עם אימא וסבתא שמרוב זה שרצו לגנן עלי פשוט חנקו אותי ( אבא אף פעם לא היה בתמונה) קיצר בגיל 15 כדי להיבלט בחברה ושלאיקראו לי חנונית כי לא הרשו לי לצאת, להתלבש יפה, להיתאפר כל מהשחברותי עשו אאז התחלתי לעשות שטויות כמו לעשן גראס וכדורים ולעשן סיגריות כדי להיבלט לפחות בזה, בקיצר בגיל 17 היה לי המון חברות ממש כמו אחיות במיוחד שתיים מהן ושלושה ידידים יותר אפילו מאחים רק שזה ניגמר שאחרי שהתגייסתי לצבא עוד הייהט בקשר וגם במיוחד עם החברה של הבנים עושים סמים קשים ואחרי שהשתחררתי מהצבא כולם ניגמלו וכל אחד הפסיק בדרכו ורק אני המשכתי להיתדרדר עוד ועוד .. הגעתי לגמילה הראשונה שלי שם הכרתי מישהו שכשסיימו תגמילה עברנו לגור יחד , היינו תקופה קצרצרה נקיים ואז חזרנו לשימוש למרות שאהבנו אחד את השני יותר מימה שאפשר לאהבוב כי עשינו מעשים כאלה בישסיל אחד והשנייה שאפילו אי אפשר להמציא ממש אהבה, היינו רבים מלא ביגלל הסמים והקריזים כי היתברר שהסם חזק יותר אה והוא גדול מימני בעשרים שנה אבל לא מרגישים הבדל ביכללוחוץ מיזה אני מגיל קטן נימשכת למבוגרים מימני משמעותית הוא ביה פעמיים בכלא ושמתי עליו מלא כספים רק שישתחרר גם שהכסף בא מזנות וכשאני הייתי במעצר הוא גם עזר והציל לי את החיים ארבע פעמים ממנות יתר כי אן לא הוא לא הייתי פה היום ובסופו של דבר הלכתי למרכז מתדון (אדולן) סן נגד הרואין והייתי שן שנה ושמטנה חודשים במסגרת עם בדיקות שתן ופסיכולוגים וכל זה וחיה תחיים רגיל בסוף החלטתי שבא לי לצאת גם מיזה כי אני עוד צעירה ויש מקום להתחיל חיים חדשים, אבל בידיוק באותה תקופה יצא שהוא טס לטורקמניסטן שזה אי שם ברוסיה כי לפני הרבה שנים לקחו לו תאזרחות ללא חוק ביגלל גרושתו הנוראית שכולם שונאים ויצא שהגל יצא ביחד גם שיצאתי מהאדולן ושהוא טס, הוא היה המישפחה שלי היחידה כי אני ואימא לא מיסתדרות וסבתא בבית אבות חצי צמח ואין לי יותר אחים וכן חזרתי להשתמש ולזנות אני חיה בשכירות עם החתולה האהובה עלי ועל חבר שלי ולא רואה סיבה בישביל מה אני חיה.. רק בבקשה על תגידו : "את צריכה לקחת תצמך בידיים יבוא מישהו אחר, טיפול פביכולוגי וכ"ו..." היום אחרי מה שעברתי יש לי ביטחון עצמי חזק ואני נורא אמיצה ובלית ברירה למדתי להגן על עצמי.. רק אני לא יודעת איך ממשיכים הלאה כי יש לי אפאיה להכח כל הבית שלי מלוכלך וניראה זוואה ותאמת זה אפילו לא מפריע לי ואין לי תחומי התעהיינות בכלום, אה ושכחתי לציין שאני ילדה שניראת טוב בוודאות וממש בלי להישתיצן.. בבקשה אם עוד אפשר לשנות משהט במוח הדפוק והמעווט שלי תעזרו לי בכך ואהי אודה לכם מאוד כי כבר ממש עיבדתי תיקווה. תודה מראש וסליחה על החפירה...