אני וחברה שלי היינו ביחד שנה, שנה שלמה של קשר מדהים ובוגר והיה לנו מאוד כיף ביחד..
כבר כמה זמן שאני הרגשתי שאני לא אוהב אותה מספיק ולא יכול לתת לה את מה שהיא באמת מחפשת לטווח הארוך, ובימים האחרונים ממש הבנתי את זה ובגלל שהיא האדם הכי חשוב לי לא רציתי לפגוע בה בהמשך והעדפתי לסיים את זה לפני יומיים.
זה היה הדבר הכי שעשיתי, לשמוע אותה בוכה ומבקשת שלא נסיים את הקשר.. הלב שלי התפוצץ בחזה.. הרגשתי את זה.
אני אהבתי כל שניה איתה אבל בסופו של דבר לא הייתי מאוהב, לא משנה מה אני יודע בפנים שזה לא זה, זו לא ההרגשה של להיות מאוהב שמדברים עליה.. עם כל הטוב שהיה לי איתה. בטווח הארוך אני חושב שזה יעשה לשנינו טוב.
אני פשוט מפורק עכשיו מכאב, היא החברה הראשונה שלי וזו הפרידה הראשונה שלי ואני באמת לא יודע מה לעשות..
יש לי חברים קרובים מאוד אבל הם לא האנשים הכי רגישים וגם לי קשה להיות רגיש ולפתוח את הלב בפני החברים אז אני לא משתף כלום עם אף אחד שזה כשלעצמו מאוד קשה, ולי בנוסף לכאב יש גם את הרגשת האשמה על הכאב שאני גרמתי לה..
אני כל הזמן חושב האם עשיתי טעות? אולי אין ההרגשה הפיזית של להיות מאוהב והייתי צריך פשוט להישאר בקשר? ואיפה אני אמצא מישהי יפה חכמה ועמוקה כמוה? מישהי שכיף להיות איתה ולדבר איתה.. זה כל כך חסר לי.
אני מניח שאני פשוט צריך עצה כי כרגע כל היום אני מסתובב עם תחושת כאב שלא עוזבת אותי..
תודה לכל מי שיקרא/יגיב..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות