מרגיש חסר מזל ומיותר בחיים האלה, לוותר על הרצון לחיות חיים רגילים?

אז ככה אני מגיע מבית בעייתי מאוד..(חלילה לא סמים הימורים אלכוהול או פשע בכל צורה שהיא, סתם אנשים פשוטים שנקלעו לבעיות כלכליות שהובילו למשברים)..

נכון ?! אני כבר לא ילד אבל גם היום קורים דברים שמשפיעים על המציאות בעקבות המצב הקשה..

תמיד הייתי אדם חזק יחסית והצלחתי להתגבר על כל המכשולים והפיתויים שהמציאות יצרה עבורי .

דיכאון נסיבתי מהווה חלק גדול מהחיים שלי ובעיקר לאחר שנחשפתי למציאות אחרת.

עד שהכרתי את בת הזוג הראשונה שלי (בגיל 24) לא הייתי מודע כל כך למציאות שונה והמציאות המגעילה שלי היתה "בסדר" וכשבת זוגתי הבינה שהיא נכנסת לעולם מורכב היא ברחה ממני בתום 3 שנים בצורה מגעילה כשהייתי במצב מורכב..( לא מאשים אותה שהיא ברחה לא נתתי לה כל כך להבין מה קורה, מה גם שהיא בגדה ושיקרה לי לא מעט..) לקחתי קשה את העובדה שהיא וויתרה כל כך מהר ורצה לגבר אחר אחרי כל מה שנתתי לה

אל הזוגיות השנייה שלי נכנסתי מעורער ומהורהר, ידעתי שזה לא באמת יגיע למקום רציני אבל נסחפתי והתאהבתי יותר ממה שהייתי צריך.

הפעם נחשפתי למעמד כלכלי גבוה יותר מבזוגיות הקודמת והבנתי כמה מצבי הוא עגום בצורה חדה וברורה, גם זו ברחה כל עוד נפשה בה ברגע שהמצב נהיה קצת מורכב והבעיות בבית הקיצו משנתם הקצרה..

למעשה הבנתי שלמרות שרכשתי השכלה ואני אדם טוב שמשתדל לעזור לזולת ככל הניתן, הגורל שלי כבר נקבע ביום שנולדתי ולא אוכל לצאת מהמעגל הזה.

אני לא כועס!! רק כואב שהדברים קרו ככה (באמת נתתי יותר מה שהיה לי ומכל הלב לשתיהן...)

בכנות ועם צער גדול אם הייתה לי בת שמביאה גבר ממעמד כזה נמוך לא הייתי מוכן לקבל אותו

אני חושב שהגיע הזמן להשלים עם הדברים לחזור למקום שממנו הגעתי ולוותר על הרצון לחיות חיים רגילים

הבעייה שלי היא שפיתחתי חרדות לגבי נשים ואנשים מכל סוג ( אני כבר מתייעץ עם פסיכולוג...) ואני באמת מרגיש שהגיע הזמן לפרוש מהכל..

הכל כל כך מתערבב לי, שלא טוב לי בשום מקום , לא בעבודה ולא בחיים האישיים.. אין לי כל כך את הפריווילגיה לחזור לבית ההורים וגם אין לי רצון לעבוד. מצד שני אני לא בטוח אם זה טוב לי עכשיו לשבת מבלי לעשות כלום ולחתום בלשכת האבטלה (סביר להניח שהכסף מהלשכה גם לא יחזיק אותי יותר מדי...)

בקיצור איכזבתי את עצמי והתאכזבתי מהיוהרה שלי למצוא בת זוג ראוייה (הרי ראויות הולכות לראויים...) כזו שהמטרות שלה הם להתפתח ולא לפתח תלות בבן הזוג (לא מכליל אבל רוב הנשים שאני מכיר הן כאלו, אולי בגלל המקום שממנו אני מגיע...) ושוב בכנות אני לא הייתי מאפשר לביתי לבחור במסלול מאתגר כשיש אלטנרטיבות פחות מורכבות בחוץ...

אם יש כאן מישהו שמכיר ויודע איך מתמודדים אני אשמח לשמוע - כבר עייפתי מלחפש פתרונות ואין לי אנרגיות להמציא מחדש את הגלגל הארור הזה

תודה מראש

מה אני עושה ואיך לצאת מכל זה