דוחה כל גבר כי מגיע לו יותר טוב ממני, אבל קשה לי לבד. אני עושה את הדבר הנכון?

זה ארוך, למי שאין כוח שלא יקרא.

כבר תקופה שהבנתי שאני לא מספיק בשום דבר, שאני לא בנויה למערכת יחסים ואין לי מה שצריך בשביל זה. אני לא יכולה לספק את הגבר שיהיה איתי מכל הבחינות.
אני לא יודעת לבשל ואני לא מתקרבת למטבח, אני לא יצא איתו למסיבות כי גם אם יתהפך העולם אני לא ירקוד כי אין לי מושג איך, ואני בתולה אז יקח לי זמן ל..
ואני לא רוצה שחבר שלי יהיה מסורס בגללי.. ובעיקרון אני כמעט בטוחה שכל גבר שמכיר אותי יתלהב בהתחלה, וכשהוא יכיר אותי באמת הוא יתבאס על החיים שהוא נפל עליי, או שהוא יעזוב אותי כי הוא ירגיש מרומה. כי איך אני אמורה להכין גבר למצב כזה? איך אני אמורה להראות לו שאני רק נראת נורמלית ומבפנים אני הרוסה ומסובכת? כאילו, ״היי. אני מבית חרדי אז תשכח בכלל מהאופציה לפגוש את ההורים שלי, שהם אגב שונים ממני בכל כך הרבה דרכים והם יכולים להיראות חולי נפש בנוסף להכל. אז לא נוכל לישון יחד אצלי או לאכול אצלי או לעשות אצלי כל דבר.״ הבחור שיבוא אליי לבית יפרד ממני תוך יומיים. המשפחה שלי כל כך שונה ממני, פערים עצומים וכולם לא מבינים בכלל מאיפה באתי כי אני סוג אחר של בן אדם, וכשהוא יראה אותם... ואת הקשר העגום שלי איתם, הוא פשוט לא ידע מאיפה להתחיל לחבר את החתיכות של הבלגן הזה.
שלא נדבר על זה שאני אוהבת בחורים ממש חכמים, אני גם מושכת אותם אלי, זה עושה לי את זה יותר מיופי, יותר מהרבה שטויות... וכשאנחנו מפתחים שיחה אני עומדת בקצב וזה נראה כאילו אני ממש חכמה והם מתרשמים והכל טוב ויפה. אנחנו כן על אותו גל ומבינים באותם הדברים ומתעניינים באותם הנושאים, אבל בפועל אין לי בגרות מלאה ולמדתי בבית ספר תחנה אחרונה, הקבא שלי יצא נמוך במבחנים וקיבלתי גיוס מיוחד אז אני ממש לא חכמה וכשהם יבינו את זה.... שיש ביננו פערים כאלה גדולים הם שוב ירגישו מרומים. כאילו היית נשמעת חכמה בהתחלה, אז איך את כזאת אפס?
בעיקרון אני לא מסובכת, פשוט החיים שלי מבולגנים ועברתי הרבה. ה-ר-ב-ה.
יש לי סיפור ממש גדול שאפילו רץ ברשת וגם פה באתר. לאורך השנים טיפלו בי אנשי חינוך שכל הזמן היו המומים איך למרות כל מה שעברתי הצלחתי עוד לקום על הרגליים ולעשות את המקסימום במצבי.
אני בחורה יפה ומאוד מושכת, כבר שנים שלא מבינים למה אני לבד. אני מצחיקה, קצת ביישנית, אני חברותית ואינטליגנטית בכל מה שקשור בדיבור וקישורים חברתיים. אני יודעת להביע את עצמי בדיבור ובכתב, אני יכולה לפתח שיחה עם עציץ, אני מאוד מעניינת, אני גורמת לאנשים להיפתח אליי ולספר לי דברים בשניות, אני מסורה ואמינה לקרובים שלי וכל החברים/חברות שלי מקבלים ממני את הנשמה ובחיים לא אכזבתי או ״דפקתי קטע״, אני תמיד שואפת בראש ובראשונה להיות טובה ורחמנית לפני הכל, אני מתנדבת בעמותות לבעליי חיים, תומכת בקהילה הגאה, פעילה נגד גזענות ופרמיטיביות, יש לי ראש פתוח לדברים חדשים ומטבעי אני נוהגת לקבל את האחר או את כל מה ששונה ממני. אני יודעת שאני בן אדם טוב ושמגיע לי טוב... ואחרי כל מה שעברתי.. מגיע לי בחור חמוד וחכם שיתייחס אליי יפה ויקבל אותי ככה עם החסרונות, שישים פס על המשפחה שלי ועל ההישגים שאני כ-מ-ו-ב-ן אתקן בעתיד, (אני חוסכת לזה,) אבל זה באמת משנה איזה בן אדם אני, אילו תכונות יש לי וכולי, כשמבחינה הישגית אני אפס?
כי מבחינה לימודית אני כישלון,
משפחתית אין מה לדבר, חוץ מאחיות שלי שאר המשפחה מחוץ לתמונה מבחינתי.
בצבא אני יהיה כלום קרוב לוודאי, (עוד לא התגייסתי) ואני עברתי הרבה. אני לא חדשה מהנילון, אני פחות תוססת, קצת יותר שוקעת. ואני אוהבת בחורים ההפך ממני. נורמלים, שעברו חיים רגילים בלי תקריות מיוחדות וסיפור סוחט דמעות. משפחה נורמטיבית ובחור רגיל וחמוד לחלוטין.
ויש בחורים כאלה, מיוחדים וחמודים וטובים שהם פשוט רק מחכים שאני יגיד כן כשהם מזמינים אותי לסרט או למסעדה אבל נשבר לי הלב... לא יכולה לשקר לעצמי... למה בחורים כאלה מדהימים צריכים לצאת עם מישהי כמוני?! זה פשוט לרמות! אני מרגישה שאני מזויפת איתם. כי הם חכמים, יפים, נורמלים, שאפתנים, משפחה מסודרת מכל הבחינות, ואני לא יוצלחית. זה לא הוגן בשבילם, לפעמים אני נשברת ואומרת להם את זה כדי שחלילה לא יחשבו לשנייה שהבעייה בהם..
אבל הלבד הורג אותי, אני בוכה בלילות מרוב בדידות ורצון למשהו, למישהו... זה אבוד בשבילי:((( אז אני חייבת לדעת לפני שאני נשברת... נכון שאני עושה את הדבר הנכון?