איך להתנהג בתוך המצב הבעייתי?

היי, אנחנו חבורה שלומדת כמה קורסים יחד באוניברסיטה. יש בינינו כמה אנשים שהורסים הכל.
מדובר בשתי חבורות שהתגבשו לחבורה אחת באינטרס ללמד וללמוד כל מיני קורסים מאוד קשים כמו סטטיסטיקה מתקדמת ושיטות מחקר. קבוצה שהפכה לדבר אחר. מפלצת.
מבלי להתפלא כל כך, בשתי החבורות יש שני זוגות נשואים כשהבחור בסבבה שלו מרשה לחתולה שלו שתייחצן אותו. שתשרוט ותעשה מה שבא להם כשזה על חשבון כולנו.
יש לי כמה חברות טובות שנמצאות על קו האש הזה ואנחנו הקורבן הקלאסי.
קורבן שעובר התעללות והרבה נותנים לזה יד.
אם האינטרס היה ללמוד יחד כדי להבין את החומר, זה כבר הפך לתירוץ ולחבורה שלא יודעת מעצמה ונאבקת בין אנשים סתם.
אנשים עוברים התעללות וחבל שבגלל כמה אנשים רעים הפתרון הוא לעזוב את החבר'ה.
לפעמים זו ההרגשה של כמה חבר'ה מאצלנו אבל הרבה פעמים זה נשאר כמו שהוא, כמו פטריה.
אני באופן אישי יכולה להעיד שעברתי (ועוברת) התעללות נפשית קלאסית. נתנו לזה יד.
בין אם זה כי הצליח לי עם בחור (ואז בחורה א' נכנסה לעסק) ובין אם זה כי הצטיירתי כדומיננטית (ובחורה ב' משכה).
"התפקיד שלי" כמצופה הוא להשאר זו שתשתוק ותעשה ותהפוך למטומטמת, מה שהיא לא.
ההטרדות וההתעללות הן סמויות או בשקט.
כמו שאמרתי, זו לא רק אני בסירה הזאת. והמתעללות הן שתי חתולות פסיכופטיות שמקבלות הוראות וחופשיות לעשות כרצונן.
אני חושבת שאחרי x זמן, הבנתי את הפרנציפ ואני עדיין בעמדה כזו שאוכל ללמוד את החומר והקשיים לבד ולהמשיך עם חברים אחרים. מבלי להשתחצן, יש לי ראש טוב, שכל ואני חריפה לכל הדעות.
אני יכולה להלחם אבל כשאני לרגע נושמת, אני מבינה שזו טעות להשאר כי אהיה בפינה שרוצים אותי- מחוסרת אוויר. עמדת הקורבן. אני והחברות הצמודות שלי.
אני קצת יותר מעריכה את עצמי כדי להשאר בפוזיציה הזו.
הפוזיציה מאוד ברורה- להיות מותקפת משני כיוונים שונים "בקבוצה" כשקיימת הפסקה של כמה זמן כדי "להרדים" אותנו הקורבנות ואז לתקוף, להתיש מחדש ולהוציא משווי משקל ואז נצא הלא בסדר בפני אחרים.

אשאיר את המעמד לאחר/ת. שבעתי.

אני מעוניינת באמצעותכם להבין שני דברים:
1. איך להתנהל בתהליך האישי שלי בחופשיות.
2. איך לעמוד בפני עצמנו כשאנו נמצאים כבר מול סיטואציה כזאת. אסרטיביות היא תמיד הכרחית אבל כשאתה מסומן כקורבן, מספיקה מחשבה פסיכוטית קרה של מטרידן כדי למשוך את זה למקום רצוי.
רק טיפש לא יבין שהוא הבא בתור.
זו מציאות.

תודה רבה.