התייאשתי מהחיים האלה! אני מרגישה לא רצויה באף מקום, מה לעשות?

נימאס לי כבר מהחיים האלה! שום דבר לא הולך לי יותר!
אין לי חברות בבית ספר, בבית יש רק צעקות ולפעמים גם מכות.. אני לא יכולה יותר!! בא לי פשוט לברוח מהבית! גם כל הזמן מזלזלים בי ובחיים לא תמכו בי וגם לא יתמכו בי! תמיד ינסו לשנות אותי ..
ועכשיו אני יפרט כדי להיות יותר ברורה:
חברות- אז כמו שכבר אמרתי, אין לי חברות בבית ספר.
ישלי חברות מבית ספר אחר , אבל הן גרות די רחוק מימני ולא יוצא לנו להיפגש הרבה. (אין טעם לעבור בית ספר כי זה כבר אמצע שנה ואני בכיתה יב, אז ככה שלעבור בית ספר זה לא אפשרות)
יש כמה בנות בכיתה שלי שפעם היינו חברות, אבל לאט לאט הן התרחקו מימני בלי שום סיבה.
יש מישהי אחת שתמיד שאני לידן דופקת לי מבטים של ״תלכי מכאן״
וגם תמיד שאני פונה אליה היא עונה לי בעוקצניות.
יש עוד מישהי, שמתייחסת אליי וניזכרת בי רק שאנחנו חוזרות הביתה. (אנחנו גרות קרוב אחת לשנייה אז יוצא שאנחנו חוזרות ביחד.)
ויש עוד אחת, שפעם היינו חברות ממש טובות אבל השנה היא התקרבה לבנות שהזכרתי מיקודם, ניסיתי לדבר איתה אבל היא אמרה שהיא לא מתייחסת אליי כי היא מעדיפה להיות עם כמה חברות. אמרתי לה שאין לי בעיה שתהייה לפעמים איתי ולפעמים איתן אבל שלא תתעלם מימני לגמרי..
אז בכללי כל פעם שאני מנסה לפתח איתן שיחה הם מייבשות אותי ונותנות לי הרגשה כאילו אני לא רצויה.

משפחה- תמיד בבית יש רק צעקות, ולפעמים אמא שלי נותנת טיפה מכות לאחד האחים שלי.
ישלי 2 אחים, אח אחד בן 14 והאח השני בן 9.
תמיד ששניהם רבים, אז הבן 9 מרביץ לבן 14, ותמיד אבל תמיד ההורים שלי יאשימו את זה שבן 14 למרות שבן 9 מתחיל איתו.
ולא רק שיאשימו אותו, אלא גם ייתנו לו לפעמים מכות.
ושאני מסבירה להורים שבן 14 לא עשה כלום, הם לא יאמינו לי.
גם יש עוד עניין שלא תומכים בי. לפעמים אני מספרת שאני רוצה להוציא רשיון, לגור בדירה משלי, אבל יישר מתחילים לזלזל בי. אז אני יישר אומרת לעצמי שאין טעם להתאמץ, ועדיף שאני יהיה כמו שההורים שלי רוצים.
ושאני מתבודדת הם לא מבינים מה קורה ושולחים אותי לפסיכולוגית, למאמנת אישית, בתקווה שאני ישתנה למה שהם רוצים. פשוט קשה להם לתמוך בי ולקבל אותי איך שאני.

אני פשוט לא יודעת מה לעשות ..
ניסיתי לדבר הם המשפחה, עם החברות, ופשוט יוצא שאו שמכחישים , או שאומרים לי שמעדיפים משהו אחר מאשר אותי.
גם אין לי עם מי לדבר, אין לי את מי לשתף.
לפני 3 שנים שסיפרתי לבת דודה שלי את כל מה שיושב לי על הלב, במקום לעזור לי ולשמור את זה לעצמה היא הלכה וסיפרה את זה לכולם ולא בשביל שיעזרו לי.
מאז, אני לא סומכת על אף אחד ושומרת הכל בבטן.
אפילו על עצמי קשה לי לסמוך.
תעזרו לי!! מה לעשות???

נ.ב- אני יודעת שזה ארוך, אז תןדה לכל מי שקרא הכל ולכל העוזרים!