כל שנה בערב יום העצמאות שאני מרגישה אותו דבר, כל שנה רגשות עצב שמלווים אותי כשאני רואה את הפרצופים של כולם שמחים וחוגגים, בעוד אני בתחושות האובדן והשכול על הבן שלי ז"ל.
לא מצליחה להבין את ההחלטה של האנשים שהחליטו שיום העצמאות יגיע לאחר יום הזיכרון. איך ניתן? איך אפשר? עוד לא מספיקים להיזכר, וכבר צריכים לשמוח.
כל שנה אני יושבת בערב יום העצמאות, ולא יודעת מה הבן שלי חושב שם למעלה... מה הוא רוצה? שאצא? שאחגוג? שאשמח?
או שאולי אמשיך להיזכר בו? להמשיך לכבד אותו?
המחשבות האלה תוקפות אותי כל שנה ושנה, מציפות אותי...
אז כן, גם השנה לא יצאתי לחגוג, וגם מחר כנראה אשב, אזכר ואבכה על אובדן בני
אינני יודעת מה לעשות, המעבר החד הזה, כמו סכין חדה היישר ללב שלי.
מה הייתם עושים במקומי? מבלים? זוכרים? ממשיכים את הכאב?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025