הייתי בקשר עם גבר שבגד בי תקופה מאוד ארוכה, העצוב והאבסורד הוא שתמיד ידעתי על הבגידה אבל שתקתי, לא כי בשתיקה שלי הסכמתי לזה אלא כי הייתי יותר מדי בתוך תחושות של כאב, השפלה וצער שהביאו אותי לסוג של בלימה ותקיעות.
לא נלחמתי, זה מיותר ואפילו משפיל יותר.
לפעמים אני יושבת עם עצמי וחושבת איך לעזאזל בכלל יכלתי לסבול את כל זה, בשביל מה היה להקריב? את מה זה שווה בדיוק? היא יודעת שהיא יוצאת עם תפוס והוא יודע שהוא סורח ומסוגל להתנהג כאילו הכל בסדר ושזה מותר לו, כשאני מהצד רואה את הכל וצריכה לבלוע. גדלתי מכל המצב הזה, הבנתי שעל הציר הזה מסתובב העולם וזה עצוב.
אני לא מתעסקת בכלום מכל זה ולא מקנאה, אני די מנותקת וכואבת מזה שהוא עשה ממני צחוק, כשאני שותקת ומקריבה משהו שאולי אפילו לא קיים.
אני שוקלת אם לפרגן גם לעצמי מאהב ולא כדי "להחזיר לו" אלא כדי להרגיש נאהבת.
זה לא שזה יפתור לי משהו, זה פשוט יהיה שם כדי שארגיש סוף סוף טוב עם עצמי.
מה אתם חושבים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025