היי, יש לי בעיה.
אמא שלי תמיד אומרת לי שאני יפה, ומתפלאת איך יצאה לה בת יפה כזאת ממנה.
הכל טוב ויפה, אבל יש קטעים שהיא אומרת לי שאני אהיה יותר יפה עם אני אתאפר ואשים סומק וברק לשפתיים ופודרה או מה שלא יהיה.
אני רזונת, קצת חיוורת אבל חמודה, ומהבנות הנדירות שבגיל ההתבגרות אשכרה נוח להן עם עצמן. אני אוהבת להיות אני, אני +- אוהבת את הגוף שלי ומשלימה איתו. אני לגמרי סבבה איתו. הוא לא מושלם אבל חיים עם מה שיש.
אבל כל פעם כשיש אירוע היא רוצה לעשות ממני מלכת יופי, לעשות לי פן וגלוס מוגזם ומייקאפ, ואני מבינה שהיא רוצה שאני אהיה יפה יותר, אבל זה לא נוח לי. זאת לא מי שאני. כשאני מתאפרת יותר מידיי אני מרגישה כאילו אני מסתירה את עצמי ואני מרגישה כאילו אני מזוייפת. היא תמיד אומרת שאני אהיה יותר יפה ככה אבל מה, אני לא יפה טבעי? אני חייבת להסתיר כל חצ'קון מסכן? אולי זאת בעיה של עשירים, אבל זה נורא מעציב ומעצבן אותי שהיא רוצה שאני אשים איפור שהוא לא אני. (לא איפור מוגזם מידיי, אבל מעבר למה שנוח לי).
אני גם מבינה מאיפה זה בא לה, אמא שלה היא לא הכי תומכת בעולם ויש לה בעיות עם הגוף שלה כאילו היא המתבגרת. אבל באמת, אני סבבה עם עצמי. וכל פעם שהיא מכריחה אותי לעשות פן או לשרוף את השיער עם משהו או ספריי שיקפיא לי אותו אני מרגישה לא מספיק יפה בשבילה.
באמץ, שאמא שלי היא מושלמת, היא תומכת ומחמיאה, היא לגמרי מקסימה מכל הבחינות. היא גם מחנכת ודואגת. אבל היא כאילו עדיין מתחבטת עם בעיות עם עצמה כאילו היא בגיל ההתבגרות ומפילה את זה עליי.
תודה על העצות! (:
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות