כן
אני בת 22 ויוצאת עם בחור שצעיר ממני בשנה (בן 21). אנחנו נמצאים במערכת יחסים פתוחה כבר כמעט שנתיים. ההצעה והרצון להיות במערכת יחסים פתוחה הגיעו ממנו ואני הסכמתי לתת לזה סיכוי למרות שבסופו של דבר זה לא משהו שאני רוצה. הוא מסביר את הרצון שלו בכך שהוא רק בן 21, שהוא עדיין צעיר, שזוהי מערכת היחסים הראשונה של שנינו והוא גם מצידו נותן לי חופש מוחלט ואת האפשרות לעשות מה שבא לי עם מי שבא לי. החופש הזה לא קוסם לי אישית, ניסיתי לצאת עם בחורים אחרים במקביל (והוא יודע על זה וזה לא הפריע לו) אבל זה פשוט לא משהו שאני רוצה. אני אוהבת אותו מאוד, ברמה שאפילו מפתיעה אותי. אני לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלעדיו, אני חרדה רק מהאפשרות שלא נהיה ביחד כי אני יודעת שפשוט לא אוכל לתפקד...
מצד אחד אני יכולה לדמיין אותו בתור האבא שלי הילדים שלי (בגלל האהבה הגדולה שלי כלפיו) ומצד שני אני לא אוכל להסכים לזה בתוך מסגרת של מערכת יחסים פתוחה. כולם אומרים "הוא עדיין ילד" ואני יודעת את זה אבל קשה לי לוותר עליו ולתת לו ללכת.
אחרי כמעט שנתיים אני מרגישה שהגיעו מים עד נפש... זה לא חיים ככה, בכל פעם שהוא יוצא לפאב או מסיבה בלעדיי, וברור לי שהוא מתחיל שם עם בנות ומנסה לקדם עניינים, בזמן שאני יושבת בבית ואוכלת סרטים. אני רוצה להציב לו אולטימטום אבל ברור לי מה תהיה התשובה שלו וברור לי שניפרד.
אני לא יודעת מה לעשות, אני כל כך אוהבת אותו ואני יודעת שגם הוא אוהב אותי אבל אני מפחדת להציב לו אולטימטום כי ברור לי מה יקרה ואז לא אוכל לתפקד ואקרוס נפשית (כרגע אני סטודנטית אז זה קריטי לי במיוחד כי אני צריכה לתפקד בלימודים ולמלא את החובות שלי בתור תלמידה אבל אני יודעת שזה יפגע לי בלימודים... זה כבר קרה בעבר).
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025