היי, בעוד כחודשיים אהיה בת 18 ואני חושבת שדיי מיציתי את עניין "המראה החיצוני" שמאוד מעסיק בגיל ההתבגרות. אני יודעת כמה טבעי זה, אבל נמאס לי! 75% מהחיים שלי סבבו סביב זה ואני מרגישה כבר שאני נחנקת. לא רוצה שבנים ירצו רק לשכב איתי, לא רוצה להשקיע כ"כ הרבה אנרגיה באיך שאני נראית, לא רוצה לחפש כל הזמן מי מסתכל. איך עושים את זה? איך עושים שינוי? אני רוצה לעבוד על עצמי, אני רוצה להיות טובה מזה, אני רוצה שיעריכו אותי, ויותר מזה אני רוצה להעריך את עצמי!
לפעמים כשאני לבד, בלי מוזיקה, בלי אנשים, פשוט לבד, אני יושבת וחושבת.. מה לעזאזל יצא ממני? יש לי ציונים ממוצעים ולא בגלל שאני לא לומדת, בנים רוצים להיות איתי רק בשביל לשכב איתי, אין לי שום דבר שאני הכי טובה בו, אני לא עובדת ואין לי כסף, אני תקועה עם הנהיגה כבר עוד מעט 40 שיעורים. חשבתי על העובדה שאני מצליחה לקבל הנחות במקומות רק בגלל הרגליים הרזות והחיוך המפלרטט.. רק ככה אני אוכל להשיג דברים? רק בגלל איך שאני נראית? מה זה שווה בכלל אם אני לא מצליחה להוציא ציון אחד נורמלי בלשון, היסטוריה או אזרחות? מה יהיה באוניברסיטה? מה זה שווה אם אין לי כישרון? אין בי תוכן.. אני בוכה.
איך עוזבים את השיעבוד הזה למראה? איך משיגים חיים נורמליים בלי החברה שכל הזמן מחפשת את התינוקיות הזאת של העוקצנות, האגו, הפוזות, הצורך הזה בלהיות הכי פופולארי, הגועל של הרכילות? לא מסוגלת להיות שם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025