הוא מתנהג כאילו אנחנו ביחד ואני רק רואה בו ידיד אבל רק עליו אני סומכת, מה לעשות?

כבר שנה שלמה אני בקשר עם בחור.. הכרתי אותו כשהיה לי חבר והיינו נטו ידידים, מאז שנפרדתי מהחבר הוא לא הפסיק לנסות לקדם את הקשר שיהיה יותר מידידות.. אני אמרתי שאני לא מעוניינת. מאז עברו להם כמה חודשים טובים שהוא פשוט כל הזמן מתוודה שהוא אוהב אותי, מנסה לשכנע אותי לתת לזה צ'אנס, אני פוסלת אותו, וחוזר חלילה. הוא ממש מתחנן אליי לתת לו הזדמנות ומהצד שלי אנחנו רק נטו ידידים.. הקשר שלנו הוא יומיומי, כלומר- כל יום. הוא לא מחפש בחורות אחרות וגם כשאני מציעה להכיר לו ולעזור לו הוא פוסל את זה על הסף. זה הגיע למצב שאמרתי לו שאני רוצה למחוק את הפייסבוק (סתם ככה כי אין בזה צורך) והוא אמר שהוא מוחק גם כי אין לו מה לעשות שם או לראות את הבנות ששם. הסברתי לו מיליון פעם, שלא נהיה ביחד בחיים. זה כאילו הוא לא מבין וממשיך לנסות. בשיחות שלנו הוא כותב לי הרבה "אני אוהב אותך" ובקיצור הוא מתנהג כאילו אני חברה שלו לכל דבר. הוא מ"כ בקרבי וגם כשהוא בבסיס הוא מדבר איתי המון ואין סיכוי שנלך לישון בלי לדבר לפניי. שהוא יוצא הביתה אנחנו גם נפגשים.

עד לכאן הכל טוב ויפה וברור שאני צריכה לחתוך את הקשר הזה אם אני לא רוצה להיות איתו.. אבל פה בדיוק נכנסת הבעיה.
אני בחורה שאף פעם לא היה קל להיפתח לאנשים, אף פעם לא סמכתי על אנשים ואף פעם אף אחד לא ראה מי אני באמת. אני פשוט יוצאת מלכתחילה מנק' הנחה שכל בן אדם יאכזב אותי בסוף ומה שיוצא זה שאני בונה חומה. גם חברות שלי לא יודעות מי אני באמת..
איכשהו איתו, הוא הבן אדם היחיד שבאמת נפתחתי אליו, שבאמת סמכתי עליו והסכמתי להוריד את החומה הזאת ולא- הוא לא איכזב אותי אף פעם! הוא באמת הבן אדם היחיד שהצלחתי איכשהו לסמוך עליו, ולא בגלל שהוא אוהב אותי, כי היו לי המון גברים שאהבו אותי- זה לא גרם לי לנסות לסמוך. איתו זה משהו אחר..הראתי לו את כל הפאקים והתסביכים שלי, כי אותו לא ניסיתי להרשים אף פעם, וזה מה שגרם לזה שפשוט נפתחתי אליו בצורה מטורפת.. העניין הוא שהפכתי אותו להיות על תקן "הפסיכולוג" שלי, כלומר הכנסתי אותו למשבצת שאני כרגע תלויה בו רגשית. אני מספרת לו כל דבר שקורה לי, גם אם הוא הדבר הכי קטן, שואלת את דעתו בכל עניין, רצה לספר לו הכל.. ובגלל שאין לי את זה עם אנשים אחרים בחיי- רק איתו, הפכתי אותו להיות מעין המשענת שלי.. הבנתם את הכוונה?

לפני כמה ימים רבנו בגלל ששוב הוא ניסה לשכנע אותי לתת לו הזדמנות, ובסוף הגעתי למסקנה שאנחנו לא צריכים לדבר וסיימתי את זה וחסמתי אותו. ופשוט יומיים ברצף לא הפסקתי לבכות. זה היה נראה לי לא הגיוני, שקרה לי עכשיו משהו בעבודה ואין לי למי לספר שהלקוח היה מעצבן, ואין לי לשמוע מה הוא חושב על העניין X שקרה לי, או Y שקרה לי, ואין לי את מי לשתף שאני קצת בבאסה עכשיו או שקרה לי עכשיו דבר משמח שחיכיתי לו מלא זמן..פשוט אין. ולא, זה לא יקרה עם גבר אחר. אני יודעת את זה. זה פשוט לא יקרה עם אף אחד. רק בו אני מאמינה. חוצמזה שהתרגלתי כבר לגישה שלו, לצורה שבא הוא רואה דברים, ולאיך שהוא תומך ומגיב . אני התרגלתי אליו ואני לא יכולה להתרגל למישהו אחר.

בקיצור, אחרי שהתנתקנו הוא אמר שהוא מתגעגע וחשבתי שאני אצליח להתגבר על זה אבל כשקלטתי שאני לא מפסיקה לבכות פשוט חזרתי עם הזנב בין הרגליים והתקשרתי להגיד לו שקשה לי בלעדיו! וכרגע חזרנו לקשר שוב פעם, ושוב פעם הוא מדבר איתי עליי ועליו ולא מפסיק.

ואני לא יודעת מה לעשות!!!
מצד אחד אני יודעת שאני צריכה להתנתק ממנו ושזה לא בריא, גם לי - כי אני צריכה ללמוד להתמודד לבד ולא להיות נתמכת כל הזמן , וגם בו- שהוא אוהב אותי וסתם סובל
ומצד שני- קרה לי איתו משהו שלא קרה לי כל החיים ואני אוהבת את זה. אני מרגישה שאני ממש תלויה בו רגשית וגם קשורה אליו ואם הוא לא יהיה אז זה יהיה מלא בכי ואם יהיו מסביבי המון אנשים אני עדיין בודדה בלעדיו, ולצאת עם גבר אחר זה לא מה שיכפר על זה. כי הכוונה לא בודדה מבחינה רומנטית אלא מבחינה רגשית. אני מרגישה שהוא מבין אותי ושהגעתי למקום השלם... כל החיים היו לי מערכות יחסים רומנטיות אבל אף פעם מישהו לא הבין אותי ככה מבחינה רגשית.

מה אני יכולה לעשות עם זה?