האם להמשיך לצאת עם בן זוגי כנגד כל הסיכויים?

הוא גדול ממני בשנה...אני מרוקאית ואשכנזייה והוא -בוכרי. אנחנו יוצאים חמישה חודשים.
בשביל ההורים שלו זה כאילו הוא יוצא עם לא יהודיה,נוכרייה.מי שמכיר בוכרים יודע שהם מאוד פרימיטיבים...בטירוף.לפעמים הוא פרימיטיבי בנוגע אליי {קנאות הגובלת באובססיסיות משהו שאני שונאת} ואנחנו מדברים על זה וכו..
אבל ההורים שלו פרימיטבים בטירוף.הם שונאים אשכנזים והבנתי שיותר מיזה מרוקאים..אמא שלו מעולם לא פגשה אותי או שבאתי אליהם הביתה {הוא היה אצלנו בבית ומכירים אותו כבר}ובשיחת טלפון שדברנו היא אמרה לי "תפרדי ממנו לאט לאט אצלנו בוכרים הולכים עם הוכרים" ועוד דברים שגרמו לי להתעצבן ולהתרגז,ובעיקר להתעצב.בן זוגי שואל אותי האם אני מוכנה נפשית להתחתן אבל ללא מימון ואפילו לא הקלוש ביותר.מבחינתי זה לא העיניין של הכסף..אבל האם אני מוכנה לזה?האם אני מוכנה להכנס לבית עם רגל שבורה? אני לא יודעץ..והוא אחד כזה שלוחץ..אני החברה הראשונה שלו ולא בדיוק רציתי אותו בהתחלה..אני אוהבת אותו,יש לנו תחומי עניין משותפים,הוא דואג לי ואני לו..נהנים ביחד,הוא מצחיק,נראה טוב..אבל מצד שני לדעתי לפעמים הוא לא יודע לכבד{דבר שאני לא מצליחה להסביר לו},אני לא יודעת כמה הוא יהיה אבא טוב{ולא קפדן נוקשה וקשה} הרי חינוך הוא קיבל מהבית.וזה דבר שטבוע בו.וקשה להשתנות.אני גם לא רוצה להשתנות.אני לא יודעת אם אוכל להכיל אותו כמו שהוא.
פעם טיילנו בירושלים ושאלתי מישהו איך מגיעים לשוק מחנה יהודה...הוא ככ התרגז ומרוב שהייתי המומה לא אמרתי כלום.וזה לא פעם ראשונה שדברים בו לא נעימים לרוחיץניסיתי להפרד ממנו והוא מתעקש מתעקש וככה כמה פעמים.אני באמת לא יודעת אם הקשר הזה יחזיק לחתונה?אמא שלי אומרת לי שאני כבר אמורה לדעת 100 % אם הוא לחתונה או שזהו...אני פשוט לא יודעת.כל פעם שאני איתו הכי טוב לי בעולם ואני יכולה לראות אותנו מתחתנים.אבל אם לא נפגש כמה זמן זה עלול להשתנות ולדעוך..הוא באמת בנאדם מקסים ועם לב טוב ולפעמים אני מבינה שזה באמת מה שחיפשתי אצל גברים אבל לפעמים...זה בדיוק ההפך.מתוסכלת.מה לעשות?הרי אהבה יש.האם אהבה זה הכל? יש את ההורים שלו..שלא יעזרו במאומה..ןיש תכונות אופי שמאודד מפריעות לי אצלו..אני לא רוצה למרוח ולא רוצה סתם לצאת עם מישהו ללא מטרה,ודי קשה לי לקבל החלטות.מה לעשות האם להמשיך איתו את הקשר או להפסיקו?