מרגיש כישלון ושוקל לסיים את חיי, איך להתמודד?

שלום לכולם,
אני בחור בן 28 מאזור המרכז ובאמת שהגעתי לשלב בחיים שאני לא יודע אם בכלל כדאי לי להמשיך לחיות. כלום בחיים שלי לא מסתדר, אני מרגיש ממש כישלון ולא רואה שום שיפור באופק.
סיימתי לימודי משפטים וכרגע לפני סיום התמחות בתחום, השלב הבא הוא מבחני לשכת עורכי הדין, הבעיה היא שהתחום הזה ממש ממש משעמם אותי ואני לא רואה את עצמי עוסק בו במהלך חיי ולכן אני מרגיש שלמדתי סתם ובזבזתי 4 שנים מחיי בלי סיבה. אני לא חושב שעתידי המקצועי יהיה בתחום ואני לא מצליח לחשוב על תחום אחר שיעניין אותי לעסוק בו ושיכניס לי כסף במקביל. בגיל קטן במהלך לימודיי בבית הספר כולם מסביבי אמרו שיש לי פוטנציאל עצום ושאגיע לגדולות אך אני מרגיש שאני לא יכול לנצל את הפוטנציאל שכולם חשבו שגלום בי, אני מרגיש חסר אמביציה, חסר יכולות ולא מצליח לחשוב על שום תחום שיעניין אותי וימלא את חיי.
כל חברי הילדות שלי שבמהלך בית הספר היה נראה שיהיה להם קשה הרבה יותר ממני להסתדר בחיים ולהצליח דווקא הצליחו הרבה יותר ממני, חלקם בעלי עסקים, חלקם יזמים בתחום הנדל"ן וחלקם שכירים במשרות מכניסות ורק אני נשארתי מאחור. למרות שיש לי תואר ביד אבל אני לא חושב שאוכל לנצל אותו לנוכח ההצפה בתחום עריכת הדין, חוסר האמביציה שאופף אותי וחוסר העניין שאני חש כלפי תחום זה.
הוריי הם עמידים לא עשירים באופן יוצא דופן אך בהחלט עמידים והם תומכים בי כלכלית בסכום של 2000 ש"ח מידי חודש, סכום אשר מצטרף למשכורת המינימום אותה אני מרוויח כמתמחה ועוזר לי לשכור דירה, הבעיה היא שמכיוון שהם ממנים אותי הם מרשים לעצמם (לא בכוונה רעה) להתערב לי בחיים כמעט בכל תחום, דבר שמתסכל אותי וגורם לי לחוש שאיני עצמאי וגורם לי למועקה רבה.
המינוס שלי בבנק רק גדל ואני לא מצליח לחסוך כלום בעוד אני מסתכל על חבריי הטובים שהכנסותיהם רק גדלות והם צוברים לעצמם נכסים או חסכונות.
בנוסף לכל זה אין אהבה בחיי כבר 4.5 שנים וכמה שלא אנסה איני מצליח למצוא מישהי שאוהב אותה והיא אותי ושנרצה לחיות יחדיו ובזמן האחרון עקב מצבי הנפשי איבדתי גם את הביטחון שהיה לי בעבר ואני בכלל לא מצליח להתחיל או לדבר עם בחורות, דבר שבעבר לא היווה לי מכשול כלל.
אני מרגיש חסר יכולות ולא רואה את עצמי מתקדם לאנשהו ומפחד להיתקע במקום ללא פרנסה ובלי יכולת להקים משפחה, וגם אם אצליח להקים משפחה אני חושש שלא תהיה לי יכולת לכלכל אותה.....
מעולם לא היו לא מחשבות אובדניות ותמיד הייתי בנאדם שמח מטבעי, אך לא עוד.
במהלך החודשים האחרונים חוזרים ומציפים אותי מחשבות על כך שעדיף לי לסיים את חיי, מצד אני אחד אני מפחד לעשות את זה ולא רוצה לצער את משפחתי, אך מצד שני אני לא יודע איך אצליח להתמודד עם העולם הלא פשוט הזה....
מצד אחד אני מוקף בחברים ומשפחתי היא משפחה נפלאה ומצד שני אני מרגיש בודד חסר כישרון וחסר אמביציה...... בדד בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום.
בבקשה תנו עצות שיעזרו לי לצאת מהמצב הלא פשוט הזה...כבר רצות מחשבות בראשי של התלבטויות בין....תלייה, קפיצה או פשוט לסגור את עצמי ברכב ולחבר את פתח היציאה של האגזוז לפנים הרכב......