למה מגיע לי לעשות שוב טירונות למה?! אני במצב נפשי עגום!

אני כרגע סיימתי את השבוע הראשון בטירונות השנייה שלי, מהראשונה הועפתי בגלל גימלים על נפשי (אמא שלי נכנסה לחרדה שאפגע בעצמי ולקחה אותי לקצין העיר). 
הקטע הזה הכניס אותי ליותר חרדה, וכרגע אני בניצנים בטירונות עם אנשים שלא ברא השטן, ערסים מגעילים ואני עצבני כולי. 
סיימתי אפילו את המבחנים של סוף הטירונות האחרונה שלי, אבל לא מוכנים לתת לי להשלים אך ורק מטווחים ודורשים ממני לעשות את כל הטירונות מהתחלה, והשבוע לא עשינו כלום! כלום! סתם סרטונים ושיחות פתיחה ותורנות מטבח מיותרת.. 
הגעתי לפני שעה הביתה וכולי בחרדה מהמטווחים שיהיו עוד שבועיים. 
יש לי פתאום חולשה ביידים ואני לא מתפקד. הרגשה כזו של יאוש. 
50% מהפלוגה שלי ישבה בכלא, כל השאר זו טירונות ראשונה שלהם, ואני היחידי שעושה טירונות שנייה שלא בגלל פשע ושיבה בכלא.. 
ואני עצבני מאוד כל היום. הימים לא עוברים לי, אני מרגיש מת מבפנים ורק מחכה שיעבור. 
יש לי גם בעיית שתן וקשה לי להשתין כשאני בלחץ או ליד אנשים, ואני לא יודע איך אני אתפקד במטווחים.. 
אני מקווה שזה מסתיים מהר מאוד ואגיע הביתה בשלום בסוף הטירונות, אני לא יודע איך אני אסגור שם שבת בלי לאבד את השפיות. 
הייתי כבר אצל 2 פסיכאטרים צבאיים וכל אחד אומר דברים שנוגדים את השני, זה מחרפן! 
אחד מהטירונות קילל את המפקדת וקרא לה כלבה ומטומטמת, והוא יצא חמשוש, אני נשארתי עם כולם להיטחן בתורנות מטבח כמו חרא (ואני אחד שכבר עשה טירונות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!) 
בטיורונת הקודמת שלי לא היו תורניות מטבח וכאלו שטויות! 
אני לא מצליח להרגע! 
למה מגיע לי לעשות שוב טירונות למה! 
אני במצב נפשי עגום, ובצבא לא מבינים את זה בכלל!!!!!!! 
הערסים שעושים מה בא להם צוחקים כל היום, אני לא כזה. 
המפקדת נתנה להם איזה מיני הפסקונות בגלל שלטענה "קשה להם".......
כשאני ביקשתי כמה דקות מנוחה היא אשכרה פתחה לי סטופר. להם לא. 
מה? אני לא בן אדם?! לי לא קשה!

נוח למפקדות להראות שהן מפקדות כי אני ילד טוב שמציית לפקודות אז רק לי נותנים זמנים?!

אני אוכל שם הרבה חרא ומאוד קשה לי חברתית ובעיקר נפשית, יש לי התפרצויות בכי לפעמים ואני מרגיש נוראי עם זה (לפחות ההתפרצויות זה בשיחה אישית עם המפקדת, הקבנית, או הפסיכיאטר..) 
זה מתיש אותי, לפעמים אני עומד מול האסלה 10 דקות וכלום לא יוצא ונגמרת ההפסקה, ואז אני יותר בלחץ.. 
עוד מלפני הצבא היו לי בעיות דיכאון ואני הופך לבן אדם ממש עצוב בצבא וזה מתיש, פשוט מתיש! הימי לא זזים לי וכל יום ניראה כמו נצח. חצי מחלקה שלי ישבו בכלא ואני נזהר לדבר איתם שלא ישלפו עלי סכין כמו שכבר קרה שהם שלפו אחד על השני.. 

למה אנשים כאלו אטומים!!!!!!!!!!!!!!!!!????????????