אז ככה, אני בן 18, עוד חודשיים מתגייס. אני מאומץ ובן יחיד בבית לאמא חד הורית ואני בפנימייה.
היום רבתי עם אמא שלי: היא התחילה להגיד לי שאני לא השתנתי בכלל, שאני נשארתי ילד מסריח כמו שהייתי פעם ובעצם היא הורידה לי את כל המצב רוח.
חשבתי שהיא מבינה אותי, שאכפת לה, שהיא דואגת קודם לי מאאשר לעצמה, אבל כנראה טעיתי.
היא התחילה להאשים אותי בהכל, להגיד שאין מצב שאני ייצא ככה בן אדם טוב, שאני מתנהג מגעיל- למרות שכלום מזה לא נכון. אני בפנימייה, ועברתי כל כך הרבה דברים שם כדי להשתנות ולשנות את עצמי. נלחמתי בהכל כדי רק להגיע לרגע הזה. תמיד חלמתי שאני יהפוך לבן אדם כזה ובזמן האחרון הגעתי לזה ואז היא בשנייה אחת באה והורסת הכל! מבטלת את הכל כלא היה. אומרת שכלום לא השתנה ושאני בעצם ״משחק משחק״ שבו יש שתי דמויות שלי ואני מראה לסביבה משהו אחד אבל מולה זה משהו אחר.
אני ממש מרגיש אבוד. הבן אדם שהכי סמכתי עליו, היחיד שחשבתי שתמיד יהיה לצידי-ירק לי בפרצוף!!
אני כל כך רוצה לברוח מהבית או לשבור משהו-איך שהוא להוציא עצבים- אבל אין לי מה לעשות!
לא מזמן עברנו עיר, ואין לי למי ללכת בסביבה, ואני מרגיש כל כך לבד כאן....
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025