אני אוהב אותה אבל יש לה חבר. דיברנו שנה שלמה, היינו כמו אחים. אבל... היא עברה לילדים אחרים. שיותר טוב לה איתם. אני מאוהב בה כבר שנה שלמה. איזה קטע, בדיוק מאז שהיא עזבה אותי. היום אנחנו לא מדברים, יש לה חבר שהיא אוהבת, ואני בחיים לא ארצה להרוס לה משהו אם היא מאושרת. אני יוצא מושפל לידה כל פעם, כי אני לא מקובל, והיא כן. הכי מקובלת בשכבה, הילדה שכולם אוהבים. היום? היום היא חרא של ילדה. אבל אני לא מאוהב במה שהיא היום, אני מאוהב במה שהיא הייתה פעם. שלא נדבר על כמה שהיא יפה. אם יש אירוע והיא לא מגיעה, אני גם לא מגיע. אני מרגיש שאם היא לא איתי, אין לי מטרה לחיות. וזה כואב לי שאני לא אוהב את החיים בגללה. ניסיתי הכל. לשכוח אותה, לא לחשוב עליה, כלום לא עבד כי היא איתי באותה כיתה ואני רואה אותה בכל יום. זה בלתי אפשרי, אני פשוט סובל, כל יום שלי הוא סבל בגללה. אני יודע שהיא עם אנשים אחרים וטוב לה. ערסים בוא נגיד ככה... אבל, אתם לא יודעים עד כמה זה כואב לי, אין שנייה שאני לא חושב עליה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025