שאלה מפגרת, בבקשה תעזרו...
מאז גיל קטן הביטחון העצמי שלי היה בריצפה.
הייתי ביישנית, בקושי דיברתי וממש לא אהבתי את עצמי.
הייתי בבית ספר לבנות, כך שלא יכולתי לקבל פידבקים חיוביים מהצד השני.
שנה קודמת עברתי לבית ספר עם בנים.
אני לא יודעת איך, ואני ממש לא משוויצה או משהו, אבל מלא שמו עליי עין,
התחילו להציע לי לצאת והמבטים היו כל כך רבים.
במשך השנה זה רק גדל.. הפעם הראשונה ששמתי לב כמה שאני יפה.
אבל הבעיה שאני לא חושבת ככה. ההפך הגמור. אני לא מסוגלת לצאת בלי איפור.
אני שונאת להיות בבגד ים. אני הולכת רק עם פזור, כי אני שונאת איך שאני נראית עם אסוף. הרבה מתחילים איתי, בכל מקום מסתכלים עליי והרבה אומרים לי שאני יפהפיה.. אני לא מבינה מה מוצאים בי בכלל. אני תמיד שואלת את עצמי
׳למה לעזאזל אני ? הם עיוורים ? חסרות בחורות יפות ?׳
ואני לא מבינה למה כולם חושבים ככה ואני לא. למה הם אוהבים אותי יותר מאשר אני.
למה אני לא יכולה לראות מה מאחרים רואים ?
אני לא אוהבת בעצמי כלום, אולי דברים בודדים.
אם הייתי יכולה הייתי משנה בעצמי כל כך הרבה.
אני שונאת את זה. נמאס לי להיות עם ביטחון עצמי חרא. נמאס לי להיות
לא בטוחה בעצמי, ביישנית, לא לאהוב את עצמי.
נמאס לי לקנא בבחורות אחרות כל הזמן..
מה אני יכולה לעשות ? זה רק סבל להיות ככה.
אני כל כך מפחדת ממערכת יחסים... אתה נפתח בפני הבן אדם
ואני לא חושבת שאני אי פעם אהיה מסוגלת, אם אני מתביישת בעצמי כל כך.
אני מפחדת שאני באמת יאהב מישהו והוא פשוט יעזוב, כי איך אפשר להיות
עם מישהו עם הרס עצמי וביטחון עצמי כל כך גדול ?
ובואו נודה, בימנו מי יחכה למישהי שתאהב את עצמה ?
אני רק רוצה להיות שמחה במי שאני.. אני קוראת לעצמי יפה,
אני מנסה להזכיר לי כמה בנים רצו אותי, אני מנסה כל כך וזה לא עוזר בשיט.
בבקשה תעזרו לי ובלי לשפוט, אני שופטת את עצמי מספיק.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות