חיים בלי מטרה ושאיפות, מרגיש חי מת!

שלום לכולם לטלבתי המון עם לכתוב כאן או לא. אבל זה ממש מעיק עלי מיום ליום ולא נישאר לי בנאדם לחלוק ולהתייעץ איתו..

זה יהיה סוג של פריקה איך הגעתי למצב הזה.
מגיל מאוד צעיר גדלנו במושב קטן מאוד. אבא מרוקאי סוג של עבריין, אהלקהוליסט, אלים שהיה מרביץ לנו בילדות "בקטע של לחנך לא מרוע" ואמא אשכנזיה, שיא האשכנזיות בדיוק ההפך ממנו, לא קשורים אחד לשניה, איך הם התחתנו ועשו ילדים והיו נשואים 15 שנה עד היום אני לא מבין..

בכל מקרה בגיל 14 ההורים שלי התגרשו ואבא שלי עבר למרכז לעיר שבנויה על פשע, בשכונה אחת הקשות בארץ.. אני ואחים שלי נשארנו עם אמא אבל הרבה דברים ישתנו, בגיל 16 עזבתי את הבצפר. הכרתי כמה ילדים באינטרנט "עבריינים" וסיפורים כמה החיים מושלמים ובנות וכבוד וכל הפוזה, ומסתבר שכולם גרו בשכונה של אבא שלי.. אולי זאת הבחירה הגרועה בחיים שלי, ובגלל שהייתי רב עם אמא שלי יום ולילה, החלטתי לעבור לגור עם אבא שלי, בשנה הראשונה חייתי קצת בפחד לידו, בגלל הדיבור התוקפני, המכות שקיבלתי בעבר ממנו, אבל עם הזמן התרגלתי אליו, הכרתי הרבה אנשים בעייתים,עבריינים,מלאי פוזה, הייתי סוג של "ילד רחוב" עם הזמן התחלתי להשתנות, קיבלתי אופי של עבריין, ומקלל ורב ,משחק בבנות, חי בפוזה של עבריין רציתי להיות כזה, אהבתי את זה הכבוד שנתנו לי, הפחד של האנשים, ההרגשה של כוח, של מי יכול עלי?
דבר שזכור לי עד היום שבכיתה ז' עברנו לבצפר חדש של כיתות ז-יב. והיה שם בנאדם שגדול ממני ב3 שנים היה מתעלל בי, פשוט "סימן אותי" היה דופק לי מכות מול כל השיכבה, אפילו שניסיתי להחזיר לו זה לא היה כוחות, והייתי ילד חלש במקום חדש, והוא גדול בגיל ובגודל ומוכר שם ופשוט יום יום בהפסקות היה מרביץ לי.. (כל זה קרה עוד בבצפר לפני שעברתי לאבא שלי)
עברו כמה שנים והתגייסתי בקושי ולא צריך לדעת מה קרה איתי, ישבתי כל הזמן בכלא, במעצרים.. ויום אחד ב"עבודות חוץ" מהכלא יצאנו לאיזה בסיס ושם בשיא המיקריות ראיתי שם את אותו אחד שהתעלל בי, עם כל הפוזה הלכתי אליו, שהטון דיבור, הביטחון והמראה וגישה של עבריין הכל כבר ישתנה ב180 מעלות (ולא בכוונה לריב איתו) ושאלתי אותו מזהה? כולו רעד, התחיל לגמגם אפילו לא הסתכל לי בעיינים מפחד, (בפנים זה גרם לי לאושר עילאי) אבל שיחקתי אותה שהכל טוב לחצנו יידים צחקנו קצת והוא "ברח משם"
אז בצבא ישבתי קרוב לשנתיים בכלא עשיתי ים בלאגנים, חיפשתי בעיות, המודיעין ניסה לגייס מלשינים עלי מרוב הטרור שעשיתי שם עד שהעיפו אותי על פרופיל נפשי אחרי שנתיים..

בשלב הזה כבר הייתי עמוק ב"דמות" חלמתי להיות עבריין, אהבתי את זה יצא לי כבר שם של אחד כזה, (אמא שלי ואחים שלי לא דיברו איתי כמה שנים, ממה שנהייה ממני הפכתי לבנאדם אחר) ולא עניין אותי כלום רק ה"כבוד" המושפעות.. הייתי עד לכמה נסיונות חיסול שקרו לי מול העיינים שלי ועם כמה שזה הזוי עוד יותר הדליק אותי כל האקשן הזה.. כמו ילד מפגר שחושב שזה משחק מחשב

לבסוף הכרתי בחורה מיוחדת שלא היה דומה לאף אחת שהכרתי אף פעם, והכרתי מלא, שלא נפלה לי לרגליים בשניה כמו כל השאר, שבהתחלה לא ספרה אותי, ורדפתי אחריה כמו משוגע העבר שלי הרתיע אותה ובצדק.. אבל היא פתחה לי כולם חדש, בלי כל הפוזה, עולם שלא צריך להוכיח כלום, עולם של אהבת חינם, של לעזור ולא לפגוע, בזכותה גם חזרתי לקשר עם אמא שלי ואחים שלי, חזרתי לגור במושב שנולדתי, בהתחלה היה קשה מאוד כי קרוב ל10 שנים חייתי בעולם שכוח הכי חשוב והשם שלך ופה לא שווה כלום,בקיצור רחוק מכל הבלאגן כל הפוזה ניתקתי עם כולם את הקשרים, כל הזמן הזה הייינו זוג, אבל לאחר שנתיים מדהימות במושב עם חברה, חברים חדשים והשינוי הענק שעשיתי שחזרתי להיות בנאדם טוב, קרה דבר ששינה הכל..
ואני האשם היחידי.. חזרתי מיציאה ולקחתי סוג של סם שהביאו לי, יותר נכון דחפו לי ופשוט סובב אותי, כל הטיפת רוע שהיתה לי התפרצה והלכתי מכות עם מישהו וגם עם אמא שלי אחר כך גם קיבלה מכה בטעות שהלכה לבית חולים, הכל התרסק לי באיתו יום בלי מודעות בכלל..

אז נכנסתי לכלא אזרחי, על אלימות בנסיבות מחמירות וגרימת נזק ועוד כמה אישומים שאני אפילו לא זוכר כלום מאותו יום.. ומתבייש.. כמה מתבייש
אבא שלי שילם עלי ערבות וחזרתי שוב אחורה בצעדי ענק.. שוב חזרתי לאותה שכונה לאותו מקום..
חברה שלי שלחה לי אסמס ארוך שזה סוף דרכנו, ואני אף פעם לא ישתנה.. שהאמת פגע בי מאוד המילים האלה מאותו מכתב..
אמא שלי אחרי חצי שנה של נתק חזרנו לדבר והשלמנו וביקשתי סליחה אבל שרפתי ראת עצמי במושב ואין דרך חזרה..

אז שנה כמעט אני תקוע בבית לבלי חברים בלי עתיד בלי שאיפות בלי מטרה בלי טעם לחיים לא יודע איך ממשיכים?!? מסתגר בתוך עצמי וסובל מנסה להכיר אנשים באינטרנט כמו "נואש" אנשים שלא מכירים אותי, שלא ישפטן אותי.. בשביל לא לאבד את השפיות אבל לא מצליח..כי לצאת מהעיר פה אני לא יכול, אין לי כסף ואני בחובות של כמה עשרות אלפיים ואני פשוט תקוע פה כמו בכלא מנסה להתרחק מכולם פה אבל בודד כמו שלא הייתי בחיים בלי מטרות בלי שאיפות בלי כלום בלי כיוון יום רודף יום בלי מטרה..